ת"א 22781-10-14 דוודיאן ואח' נ' שלמוני ואח'

המבקשים הגישו תביעה ל"אכיפה חוזית" ולפיצויים נגד המשיבים, ובגדרה בקשה אחת, מעורבת, לסעדים זמניים משני מינים: צו מניעה (שבסמכות שופט) וצו עיקול (שבסמכות רשם). רכיב העיקול נידון בהחלטתו של כב' הרשם ביטון, שדחה את הבקשה בקובעו כי לא השתכנע בקיום הכבדה, היעדר יכולת פרעון של המשיבים, או חשש להברחת נכסים. עתה הגיעה שעתה של הבקשה לסעד זמני, וגורלה דומה.

ברקע הבקשה: המבקשים התקשרו עם המשיבים בהסכם לאקוני ובלתי סטנדרטי, לשון המעטה. המשיב 1 ("המשיב") הוא בעל השליטה במשיבה 2 ("המשיבה"), ומפעיל באמצעותה בית עסק של בר משקאות ומסעדה המכונה "מילה" ("העסק"). המבקשים מציגים עצמם כבעלי ניסיון עתיר בתחום הקולינריה, שהמשיבים התקשרו עמם על מנת שייעצו להם בניהול העסק. בהסכם שנחתם נקבע ללא פירוט של ממש כי המשיב ימסור למבקשים "10% מחלקו בעסק", אף שלמבקשים לא יהיה קשר למבקשת. בכל חודש תיערך התחשבנות כספית ולמבקשים יינתן חלקם. אם יימכר העסק ייתן המשיב למבקשים את חלקם בעסק "נטו". המשיב נותר בעל המניות במשיבה (נספח א' למבקשת) ומשך מספר חודשים שילם למבקשים את חלקם, כך בבקשה. ברם המשיב החליט בחלוף מספר חודשי פעולה ותשלום שוטף למבקשים להפסיק את ההתקשרות, כאמור במכתבו מיום 1.6.14, שם הוא מלין על כי הייעוץ לא סייע לעסק בדבר.

על הרקע האמור הגישו המבקשים תביעתם לאכיפת ההסכם ולקבלת פיצוי בסכום של 200,000 ₪, לעת הזו, חלקם בהכנסות העסק, בטענה כי המשיבים הפרו התחייבותם החוזית. בגדרי התביעה עתרו כאמור לצו מניעה זמני (תחילה – במעמד צד אחד) שיאסור על מכירת 10% ממניות המשיב במשיבה, וכן לעיקול 10% ממניות המשיב במשיבה. הבקשה לצו עיקול נדחתה כאמור, ועתה אנו פונים לבקשה לצו מניעה.

דינה של הבקשה לצו מניעה זמני (וממילא – זה הארעי) להידחות, בלא צורך בתגובה. אין עסקינן (וכל הדברים נאמרים לכאורה בלבד, כיאות לשלב הדיוני הנוכחי), בהסכם למכירת מניות. ההסכם אינו מדבר בהעברת מניות במשיבה. המבקשים, מפורשות, אינם אמורים להיות בעלי קשר כלשהו למשיבה. המבקשים אף לא הפכו בעלי מניות במשיבה (נספח א' לבקשה). אפילו במקרה של מכירת מניותיו של המשיב, הם אינם אמורים לקבל מניות, אלא את חלקם "נטו" (סעיף י"א להסכם). קרי, זכותם של המבקשים מכוח ההסכם, כל עוד הוא תקף, היא לקבלת כספים. ואכן, מניות אינן מקנות כסף: הן מקנות זכות לדיבידנד בעת חלוקתו, הכל בהתאם לדיני החברות הנוהגים, להבדיל מתשלום חודשי כפי שאירע כאן. התנהלות הצדדים היתה לזכאות כספית של המבקשים ב-10% מהכנסות העסק (כאשר בין הצדדים נתגלעו מחלוקת בעניין דרך החישוב). אם אלה הם פני הדברים, הרי שלפנינו תביעה כספית טהורה. אם למבקשים אין זכות במניות, אין כל הצדקה ליתן להם סעד זמני, שכן הסעד העיקרי המבוקש אינו קבלת מניות. הסעד הזמני הרלבנטי היחיד שהם יכולים לבקש הוא של עיקול זמני, וזאת הם ביקשו – ונדחו (ובכל הכבוד – בדין). אין כל סיבה למנוע מן המשיב את האפשרות למכור את מניות המשיבה כהבנתו. מובן שאם יימצא בסוף ההליך כי המשיבים מנעו מן המבקשים הנאה כספית, אזי יינתן פסק דין כספי, בין אם יהיו מניות המשיבה בידי המשיב, בין אם לאו. השתהות המבקשים משך חודשים מאז מכתב הביטול מהווה תנא דמסייע למסקנה כי אין ליתן להם סעד זמני.

הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא, בלא צורך בתגובה, ובהתאם בלא צו להוצאות. ממילא זה דינה של הבקשה לצו ארעי.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ה, 22 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: