בן סימון ואח' נ' מדינת ישראל- המכון הלאומי לרפואה משפטית

רקע כללי

בפניי תביעה כספית בגין עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה שנגרמה לתובעים, בני משפחתו ויורשיו של המנוח יוסי בן סימון ז"ל, בגין נתיחה שלאחר המוות שבוצעה בגופתו, לטענת התובעים שלא בידיעתם או בהסכמתם, במהלכה הוצאו מגופתו של המנוח איברים שהובאו לקבורה כעשר שנים לאחר קבורת המנוח.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

העדים שהעידו בתיק זה הינם שני התובעים ודר' חן קוגל, אשר היה מי שערך את הנתיחה לאחר המוות בגופת המנוח במועדים הרלוונטים ומי שמשמש מאז שנת 2013 ועד היום כמנהל המכון הלאומי לרפואה משפטית ( להלן: "המכון הפתולוגי" או "המכון").

בנוסף, שני הצדדים הגישו בהסכמה את תיקו המלא של המנוח מהמכון הפתולוגי ואשר צורף לתיק המוצגים מטעם התביעה, עליו גם ביקשה ההגנה להסתמך. (ראה הצהרת ב"כ הצדדים בישיבה המסכמת מיום 10/12/17).

ממסכת הראיות שבפניי עולה התמונה העובדתית הבאה, אשר למעשה אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים:

1. יוסי בן סימון ז"ל, יליד 1970, נמצא בדירתו, ירוי בראשו ביום 18/4/2002 בשעות הצהרים, ללא רוח חיים. (להלן: " המנוח").

2. בעת מציאת הגופה, הייתה גופת המנוח במצב של ריקבון מתקדם כאשר נסיבות מותו העלו חשד לביצוע רצח.

3. גופת המנוח הובאה על ידי משטרת יפתח למכון הפתולוגי השייך לנתבעת וכבר בשעות הבוקר של יום 19/4/2002 נעשתה בגופת המנוח נתיחה לאחר המוות (להלן: "הנתיחה"). ראה נ/2 טופס העברת גוויה למכון לרפואה משפטית.

4. במהלך ביצוע הנתיחה, אשר נעשתה על ידי הפתולוג דר' חן קוגל, נלקחו מגופו של המנוח נוזלים ורקמות לצורך בדיקה וחקירת נסיבות מותו, הכל כמפורט בחוות הדעת הפתולוגית מיום 22/4/2002, וגופתו הובאה לקבורה עוד באותו היום לאחר הנתיחה. (להלן: "חוו"ד הפתולוגית").