ת"א 22772-06-16 רשות מקרקעי ישראל ואח' נ' יצחק סבג ואח'

לפני עתירת המבקשים למתן פטור מאגרה בתובענה שכנגד שהם הגישו כנגד המשיבים 1 עד 4 (להלן – התובעים). כן מונחת לפני עתירת המשיבה 2 לסילוק הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה על הסף, נוכח הימצאות המבקש 1 בהליך פשיטת רגל.

תחילתו של ההליך הוא בתביעה עיקרית שהוגשה על ידי התובעים כנגד המבקשים לסילוק יד מחלק המקרקעין הידועים כחלקה 107 גוש 6137 בשכונת הארגזים בתל אביב יפו. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, זו התקבלה בהסכמה, והוגש כתב הגנה מטעם המבקשים. בד בבד הוגש גם כתב תביעה שכנגד, אשר על פיו התבקש בית המשפט לקבוע, כי הליך הפינוי שנתבע בתביעה העיקרית (אם תתקבל) יותנה בקבלת פיצוי כמפורט בכתב התביעה שכנגד.

בבקשת רשות להתגונן, ובהמשך בכתב התביעה שכנגד, כמו גם בבקשה למתן פטור מאגרה, נטען כי תמורת פינוי המבקשים מהדירה – כמתבקש בתביעה העיקרית – הובטח למבקשים פיצוי. לטענת המבקשים הדבר מתועד גם בהתכתבות מטעם התובעים (מכתב ב"כ התובעים מיום 13.04.2016; מכתב ב"כ התובעים מיום 06.06.2015) וגם בפרוטוקול שערכו המבקשים או מי מטעמם של הישיבה שנערכה בהשתתפות כל המעורבים ביום 26.08.2015.

לעניין יכולתם הכלכלית של המבקשים לשלם את האגרה המבוקשת –נטען כי יד המבקשים אינה משגת לתשלום האגרה, תוך שהמבקשים מצרפים תיעוד מחשבונות הבנק וכן אישורים מעיריית תל אביב המעידים, לטענת המבקשים, על מצב הכלכלי הקשה.

המשיבים – כולם התנגדו לבקשה. מחד, טענו כי תביעת המבקשים אינה מגלה עילה. מאידך כי המבקשים לא הוכיחו העדר יכולת כלכלית.

כידוע, בקשה לפטור מאגרה תבחן על פי שני פרמטרים: גילוי עילה מחד; העדר יכולת כלכלית מאידך.

לעניין העילה – טענתם הבסיסית של המבקשים בתביעתם שכנגד היא, כי אין לקבל את תביעת הפינוי העיקרית של התובעים, שעה שפינוי זה לא יותנה בפיצוי הנדרש בידיהם. לעניין זה, אף התובעים בעצם מודים כי קיימת מדיניות פיצוי כזו או אחרת, כלפי אנשים הנדרשים לפנות את המתחם. יתרה מזאת, העובדה כי קיימת מחלוקת עובדתית לעניין תוקף ההצעה – אם כלל הייתה – שניתנה למבקשים, כמפורט בכתב התביעה שכנגד, או מה משקלו של הפרוטוקול המתעד לכאורה את ההצעה – היא שאלה שיש להשאירה לעת בירורה של התובענה גופה. בשלב זה די לקבוע, כי כתב התביעה שכנגד, מגלה עילה מספקת, שעה שהוכחת כל הטענות הנטענות בו (אם וכאשר) – עשוי לזכות את המבקשים בסעד המבוקש על ידם. לעניין זה – אין נפקא מינה – אם "הסכום" הגלום בתביעה שכנגד הוא מעל הסמכות העניינית של בית משפט השלום, שעה שהתביעה שכנגד עוסקת באותו נושא ובאותן נסיבות ("תביעה-שכנגד לתביעה אזרחית שנושאן אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות, יהיה שוויו של נושא התביעה-שכנגד אשר יהיה" (סעיף 51 (א) (4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984), ומשכך מצויה גם מצויה בתחום סמכותו של בית משפט השלום.

לעניין העדר יכולת כלכלית – תחילה נטען, כי המבקשים לא חשפו את מלוא מצבם הכלכלי, שכן צורפו פרטי חשבון עובר-ושב של המבקש בלבד. לאחר מכן, הדבר תוקן באיחור בתשובת המבקשים לתגובת המשיבים, וצורפו פרטי חשבון עובר-ושב של המבקשת. מעיון בתדפיסי תנועות החשבון עולה תמונה ברורה וחד משמעית – של מצב כלכלי לא מן המשופרים. זאת ועוד, לבקשה צורף מכתב של מינהל השירותים החברתיים של עיריית תל אביב יפו מיום 08.12.2016, אשר אין זה המקום לפרטו בהחלטה זו, מפאת צנעת הפרט של המבקשים. מכתב זה יותר ממדבר על בעד עצמו, שעה שעולה ממנו תמונה קשה אודות מצבם הכלכלי-חברתי של המבקשים. לבסוף, צורף אישור של המוסד לביטוח לאומי בדבר זכאות המבקש לקצבת נכות, שאף הוא תורם לתמונה העולה משאר המסמכים בדבר מצבם הכלכלי של המבקשים. משכך, השתכנעתי כי מצבם הכלכלי של המבקשים, אינו מאפשר להם לשלם את האגרה בעבור התביעה שכנגד. לכל אלה יש להוסיף את עובדת היותו של המבקש בהליך פשיטת רגל, אשר יש בו כדי לתרום תרומה משמעותית של ממש ליכולתו הכלכלית המוגבלת.

מהמקובץ עולה, כי יש לתת פטור מאגרה בתביעה שכנגד למבקשים, וכך נקבע.