ת"א 22740-08-11 מאיר נ' נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975.

בתום המשפט – המחלוקת על הנזק בלבד.

עובדות שאינן במחלוקת

1. התובע נפגע ב – 17.3.10 בתאונת דרכים. הוא אושפז בבית חולים מאיר למשך 5 ימים במהלכם נותח לקיבוע שבר פתוח בקרסול שמאל. לאחר שחרורו טופל במסגרת הקהילה. ב – 14.7.10 אושפז בבית חולים הלל יפה למשך יום נוסף במהלכו נותח להוצאת הקיבוע.

2. המל"ל הכיר בתאונת עבודה, שילם לתובע דמי פגיעה, מענקים עבור תקופות נכות זמנית ומענק עבור נכות צמיתה:

אי כושר מלא – 3 חודשים עד כולל 16.6.10;

נכויות זמניות – מ - 17.6.10 ועד 30.6.11. שיעורי הנכויות נעו בין 100% ל – 30%.

המל"ל הכיר בתובע כנכה נזקק ושילם לו גמלאות מלאות.

הנכות על פי דין

החל מ – 1.7.11: נכות צמיתה בשיעור 19% : 10% עבור הגבלה קלה בתנועות הקרסול ו – 10% עבור צלקת מכאיבה

[סעיפים 35 [1] [ב] ו – 75 [1] [ב] לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956].

סה"כ תגמולי המל"ל – 126,951 ₪.