ת"א 22669-11-16

1.עניינה של החלטה זו בבקשת התובע לעכב את ההליכים בתביעה מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, כדי להעביר את הסכסוך שעל הפרק לדיון בבוררות.

2.לאחר שקילת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

3.לתוצאה דלעיל אני מגיע מכוח שילובם של אלה:

א.ההוראה שבסעיף 20 להסכם בין הצדדים לתביעה דנן כי "כל חילוקי הדעות... ימסרו להכרעתו של בורר".

ב.אין למנוע תוצאה כנ"ל לגבי התביעה דנן מכח טענת הנתבעות כי התובע פעל באופן המצדיק מניעה כזאת. התובע נאלץ להגיש את הבקשה לסעד זמני לבית המשפט, שכן באותו שלב לא נקבע בורר שידון בסכסוך, והיה עליו להגיש את כתב התביעה ב-15.11.16, לנוכח מה שנקבע לעניין זה בהחלטה מ-9.11.16. בנוסף לכך, כבר בפתיח של כתב התביעה ציין התובע כי הוא מגיש אותו בעקבות ההחלטה הנ"ל ובסעיף 22 שלו הוא ציין את הבוררות כמסלול לבירור הסכסוכים הקבוע בהסכם.

ג.בהינתן החלטת בית משפט השלום מ-5.2.17 בתביעת הנתבעות נגד התובע שם (תא"ק 8573-11-16) שלא להעביר אותה תובענה לבוררות, הרי שהימנעות מהעברת התביעה דנן לבוררות עלולה להביא למצב לא רצוי, שבו תתנהלנה שתי תובענות לגבי אותו נושא בשני בתי משפט שונים. לעומת זאת, העברה כנ"ל עשויה להביא לכך שהסכסוך בכללותו יידון בבוררות (וזהו מסלול הבירור שעליו הסכימו הצדדים במסגרת ההסכם).

ד.לתוצאה דלעיל לגבי ההליך דנן יש להגיע גם מנקודת מוצא נוחה לנתבעות, שלגבי התובענה בבית משפט השלום היה מקום להגיע לתוצאה שנקבעה לגבי ההליך שם. זאת גם לנוכח כל שנאמר עד כה, גם משום שנראה כי במכלול הנסיבות יש הצדקה רבה יותר שהתובע יזכה לכך בתביעה שבה הוא תובע מאשר בזו שבה הוא נתבע. שיקול זה מקבל חיזוק מהאסמכתאות שבפסקה השלישית להחלטה הנ"ל של בית משפט השלום.

4.בשולי ההחלטה אוסיף כדלקמן: לנוכח כל האמור ובמיוחד כשמתווספת לכך העובדה שעל החלטת בית משפט השלום הנ"ל תלויה ועומדת בר"ע בבית המשפט המחוזי (רע"א 16736-02-17), מומלץ להגיע להסכמה כי גם ההליך בבית משפט השלום יועבר לבוררות ובכך לסיים כבר עתה את ההליכים בבתי המשפט.

5.השורה התחתונה היא אפוא שאני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה דנן לצורך מסירתה לבוררות (בהתאם להסכם בין הצדדים).

6.שאלת ההוצאות בגין ההליכים שעד כה תישקל ע"י הבורר, אם יתבקש לכך.