ת"א 22660-09-13 ספרבי נ' אוחנה ואח'

א. הרקע ומסגרת המחלוקות בין הצדדים

1.         התובעת היא בעלת דירה. הנתבעים שכרו את דירתה החל מאמצע שנת 2012. בפניי שני הליכים שאוחדו, הנובעים שניהם מיחסי שכירות אלה.

2.         במסגרת התביעה בת"א 22660-09-13, עתרה התובעת להורות על סילוק ידם של הנתבעים מן הדירה בשל הפרות של הסכם השכירות. עוד עתרה התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה סך של 8,100 ₪ בגין דמי שכירות של חודש אחד, ובגין דמי וועד בית שהנתבעים לא שילמו לאורך תקופה והיא נאלצה לשלם במקומם.

3.         התביעה בתא"מ 23164-08-13 הוגשה על ידי הנתבעים. במסגרת התביעה עתרו הנתבעים לחייב את התובעת להשיב להם הוצאות שונות שהוציאו לצורך תיקון הדירה, וכן להחזיר להם חלק יחסי של דמי השכירות בגין כניסה מאוחרת לדירה ובגין מצבו הנטען של המחסן שלה. התביעה הועמדה על סך של 23,575 ₪, כאשר סכום זה כלל נזק בלתי ממוני  בסך העולה על 15,000 ₪ (בראשים שונים), וכן הוא כלל הוצאות שונות שהוציאו הנתבעים לצורך ההליך. בנוסף עתרו הנתבעים לחייב את התובעת לתקן ליקויים מסוימים בדירה.

התובעת, מצידה, הגישה תביעה שכנגד באותו הליך, על סך כולל של 15,182 ₪.  במסגרת התביעה שכנגד עתרה התובעת להורות לנתבעים להשיב לה תשלומים שונים ששילמה עבור תיקונים ושיפורים שבוצעו שלא לצורך, או בניגוד לסיכום עמה. כמו כן עתרה התובעת לפצותה עבור ציוד שלה שהנתבעים הוציאו ממחסן הדירה, לטענתה; עבור נזק לא ממוני; וכן עבור הוצאות שונות שהוציאה לצורך הליכים משפטיים נגד הנתבעים.

4.         בהסכמת הצדדים, ובמסגרת דיון מקדמי מיום 6.4.14, אוחדו שני ההליכים, הצדדים הגישו תצהירים מטעמם, והתיק נקבע לדיון תזכורת ביום 7.10.14.

5.         בסמוך לפני הדיון הודיעו הנתבעים על עזיבת הדירה. בין הצדדים נותרו עדיין מחלוקת בנוגע לפרטים שונים הקשורים בעזיבה, ובדיון מיום 7.10.14 הוסכם על פרטים אלה.

בנוסף, נוכח רצונם ההדדי של הצדדים לסיים את ההליכים במהירות ולחסוך בעלויות, ונוכח העובדה שכבר הוגשו תצהירים מפורטים ביותר, הוסכם כי הכרעה במחלוקות הכספיות שנותרו תהיה בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, ובלא שמיעת עדויות. יצוין כי על מנת למנוע את הצורך בקיום הליכים נוספים בין הצדדים, הוסכם כי התובעת תוכל להגיש תצהיר נוסף ובו תעלה טענות, ככל שיהיו לה, בנוגע לחובתם של הנתבעים לשלם דמי שכירות עבור חודשיים נוספים בגין עזיבתם המוקדמת, וכן בנוגע לחובתם לפצותה בגין נזקים שאירעו בדירה (ככל שיתגלה שאכן אירעו נזקים כאלה), וכי הנתבעים יוכלו להשיב לטענות אלה.

6.         הטענות הכתובות הוגשו, ובמסגרתן עתרה התובעת לפצותה גם בגין נזקים לדירה בסך של 19,781 ₪, וכן בגין שני חודשי שכירות נוספים בסך של 12,600 ₪. את הטענות לנזקים תמכה התובעת בחוות דעת מומחה מטעמה. הנתבעים השיבו לטענות, ואף הגישו מספר סרטונים שצילמו בדירה בעת עזיבתה.

הגיעה, אפוא, העת להכריע בתביעות ההדדיות.

ב. הכרעה

7.         נוכח מכלול הנסיבות, כפי שעלו מכתבי בי הדין והתצהירים ומצרופותיהם, מהתרשמותי מעדויות המעורבים ומהטענות הנוספות שהעלו, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 16,955 ₪.

8.         בקביעת גובה התשלום התחשבתי, בין היתר, בשיקולים שלהלן:

א.         חובתם של הנתבעים לשלם את דמי השכירות במלואם, לרבות עבור חודש דצמבר 2012; חובתם לשלם את דמי וועד הבית לכל התקופה; וכן חובתם לשלם את חשבון הגז ששילמה התובעת עבורם.

ב.         העובדה שבהעדר שוכר חלופי מיידי, איבדה התובעת דמי שכירות בשל עזיבתם של הנתבעים את הדירה לפני תום תקופת השכירות. אמנם, התובעת היא שעתרה להורות כי הנתבעים יעזבו את הדירה, אולם העילה לכך הייתה התנהלותם של הנתבעים, ומן החומר שבפניי עלה כי עתירת התובעת בעניין זה הייתה מוצדקת.

עם זאת, לא סברתי שיש לחייב את הנתבעים במלוא הסכום שנתבע בגין העזיבה המוקדמת, בין היתר נוכח האמור במכתב מיום 21.7.14 (נספח ג לטענות הנתבעים), וכן נוכח הטענות בנוגע לשוכרים החלופיים שהציעו הנתבעים וההתנהלות בעניינם.