ת"א 22635-03-12 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון

1.החלטה בבקשה לביטול החלטתו של בית משפט זה שהורתה ביום 12.5.2014 על מחיקת התביעה בהעדר התייצבות המבקש, פעם אחר פעם. ולמעשה, ניתן ביטוי לכך, שמאז הונחה תביעה זו על שולחני, לאחר שהועברה לירושלים מבית משפט השלום בנצרת, על הפרק בעל דין שאינו סבור שמחובתו להתייצב לדיונים שנקבעו בעניינו. ומעל הצורך, בתמצית, לתולדותיה של תביעה זו, עד שהגענו עד הלום.

2.א. על הפרק תביעה שעיקר עניינה בבקשת המבקש לעכב מטעמים שפורטו הליכי

מימוש בהם נקטה כלפיו המשיבה.

ב.לאחר שזכה המבקש בסעד מניעתי זמני ניתנה ההחלטה על העברת הליך זה לירושלים.

ג.ביטוי למצב הדברים מצוי בפרוטוקול הדיון מיום 25.12.2013, אליו לא התייצב התובע ו/או בא כוחו; ראה החלטת בית המשפט שנתנה ביטוי גם לרגישות לבא כוח המשיבה שביקש להמנע ממצבים נוספים בהם התייצב הוא לדיון ללא הצד השני, ויוטעם, הצד שלא התייצב הוא גם הצד שנקט בהליך מלכתחילה.

ד. ביום 1.5.2014 ניתנה החלטה בהמשך להודעתו של ב"כ המשיבה, ובהעדר התייצבות הורה, כאמור, בית המשפט, ביום 12.5.2014 על מחיקת התביעה, תוך פסיקת הוצאות לחובת התובע.

ה.ברי, שהוסיף התובע והתעלם מההליך בו נקט בעצמו, וזאת עד לשעה בה חש שלשכת ההוצאה לפועל נושפת בעורפו. רק ביום 16.7.2014 נזכר, והגיש – "בקשה בהולה ביותר לביטול פסק דין שניתן בהעדר ולביטול צו פינוי המיועד ליום 22.7.2014".

ו.שימת לב להחלטת בית המשפט שניתנה ביום 20.7.2014. יש בה כדי לזרות אור על הפרשה. מכל מקום, הפינוי לא עוכב, ובקשת הביטול הועברה לתגובה. נוכח התגובה שהוגשה, ניתנת בזה, החלטת בית המשפט.

3.א.אשר לטענת המבקש שלא ידע מהדיון בשל תחלופה בין עורכי דינו לאחר שעבר הייצוג לבא כוחו הנוכחי מאחיו. שני עורכי הדין - האחים.

ראשית, כשלעצמי, ספק אם לאחר שנפרדו עורכי הדין הנכבדים, האחים, אחמד וראסם אבו ליל, לא דאגו לעדכן זה את זה בדבר עניינם של לקוחות שהושפעו מהפרדת משרדי עורכי הדין, ואולם, על פני הדברים, מזכירות בית המשפט היתה בעבי הקורה, ודי אם אציין, שביקש בית המשפט להקפיד ובדק, ולמד שדואר רשום שנשלח בהוראת בית המשפט לעורך דינו הנוכחי והרלוונטי של המבקש, ראסם אבו ליל, נמסר ביום 19.5.2014 לידיו אישית – ראה אישור המסירה הסרוק וחתימת המקבל על אישור זה. ומעבר לכל זאת, יישאל השואל, מדוע לא התייצב איש לדיון הראשון שפורט לעיל, 25.12.2013, עוד קודם למועד בו נפרדו עורכי הדין האחים, היינו כשכל הקשור בייצוג המבקש לא היה בספק מכל סוג. ולמעשה, משעשה שהועבר התיק מנצרת לירושלים, כל זאת, כאמור, עוד זמן רב לפני המועד בו עורכי הדין נפרדו, איבד המבקש ואיבד כל אחד מעורכי דינו את העניין בהליך. מן המקובץ נדרשת המסקנה שאין באופן בו ביקש המבקש להסביר את התנהלותו כדי לספק. ובקשת הביטול דנן, אגב, הוגשה בשיהוי למועד בו קיבל עו"ד ראסם את החלטת בית המשפט, על פי אישור המסירה החתום.