ת"א 22601-01-12 מדינת ישראל ואח' נ' נהרי ואח'

1.בפני תביעה לפינוי וסילוק יד וכן למתן צו מניעה קבוע שהגישו התובעות בעלות הזכויות במקרקעין באזור קבר הרשב"י המפורטים בתביעה (חלקה 11 בגוש 13688,חלקה 77 בגוש 13688,להלן: "המקרקעין"), כנגד הנתבעים. התובעות מנהלות את המקרקעין באמצעות רשות מקרקעי ישראל ולפיכך יכונו להלן: "התובע".

לטענת התובע כמפורט בכתב התביעה, הנתבעים משתמשים במקרקעין ומפעילים בהם קרון/דוכן/עגלה, כרוכלים, וזאת ללא הרשאה מטעם התובע.

התובע הבהיר כי אמנם במשך השנים קיבלו הנתבעים רישיונות לניהול עסק רוכלות מהמועצה האזורית מרום גליל, אולם החל משנת 2007, הרישיונות שקיבלו אינם מתייחסים למקרקעין- דהיינו באזור קבר רשב"י, אלא "למרכז אזורי מירון".

עוד טען התובע כי, בכל מקרה, המדובר בדוכן החונה דרך קבע במקרקעין ולא מפונה מידי יום כנדרש בתנאי רישיון הרוכלות, ולפיכך, המדובר בשהיית קבע במקרקעין המהווה הסגת גבול. התובע הפנה לכך שבל"ג בעומר 21-22 למאי 2011, פונה דוכן הנתבעים ואולם, הוחזר על ידי הנתבעים למקום.

התובע הוסיף כי המדובר במקרקעי יעוד לתועלת הציבור (במקרה דנן, לדרך) ולכן ממילא לא ניתן היה לערוך בהם עסקה, או לרכוש בהם זכויות מכוח התיישנות. התובע טען כי גם על פי חוק העזר למועצה אזורית מרום גליל לעניין רוכלות, נאסרה חניה שלא בשעות הפעילות והשעות המותרות לרוכלות הינן רק בין 6.00-21.00 כשתכלית ההוראות בחוק העזר הינה למנוע מתן רישיון לחזקה ושימוש קבועים ומוגדרים לרוכל.

לאור האמור, עתר התובע למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות כל שימוש במקרקעין, לחייבם להשיב את החזקה במקרקעין כשהם פנויים לתובע, למתן צו לפינוי והריסת המחוברים במקרקעין על חשבון הנתבעים. כן התבקש פיצול סעדים ביחס להגשת תביעה בעתיד לדמי שימוש/ נזקים, שנגרמו בשל החזקת הנתבעים במקרקעין.

2.הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי דין התביעה להידחות. לטענת הנתבעים הם מחזיקים ומשתמשים ב- 8 מ' בלבד מהמקרקעין באזור קבר רשב"י לצורך קיוסק נייד על גלגלים- רוכלות מזון, כמקור פרנסה ובכפוף לקבלת רישיונות עסק מהמועצה האזורית וזאת כבר משנת 1986, כלומר יותר מ- 25 שנים. הנתבעים טענו כי במשך כל השנים הגיע הנתבע לעבודה בקיוסק מהבוקר עד הערב ואולם, בשל הידרדרות מצבו הרפואי אינו יכול לנייד את הקיוסק ולהזיז אותו כל יום.

הנתבעים טענו לזכויות מכוח התיישנות, ציפייה והסתמכות. לטענת הנתבעים, התובע ויתר על זכויותיו במהלך כל השנים הרבות שלא הגיש תביעה לסילוק ידם והם הסתמכו וציפו כי יוכלו להישאר במקרקעין. הנתבעים טענו לפגם ופגיעה בתחושת הצדק בהתנהלות התובע שרק לאחרונה ולאחר כל השנים, עתר לפינויים. הנתבעים הוסיפו כי בפינויים מהמקרקעין תהיה פגיעה בפרנסתם שלא לתכלית ראויה. עוד טענו הנתבעים, כי הסמכות לפתוח בהליך בגין הפרת חוקי העזר הינה רק של הרשות המקומית והרשות לא רק שלא הגישה כנגדם כתב אישום, אלא אף ציינה כי הנתבע מקפיד לקיים את הוראות הדין ומחזיק ברישיון עסק כדין והיא אף תומכת בהמשך הפעלת העסק במקרקעין על מנת לא לגרום לפגיעה כלכלית במשפחת הנתבעים.

3.מטעם התובע העיד מר סויסה נדב (להלן: "המפקח"), מפקח, בין היתר, באזור מרום גליל. מטעם הנתבעים, העידו הנתבעים.

דיון: