ת"א 22599-03-16

לפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין תאונת דרכים מיום 25/8/14.

התובע עתר למינוי מומחים בתחומים הבאים:

אורתופדיה, נוירולוגיה, פלסטיקה, פסיכיאטריה וכירורגיית כלי דם.

הנתבעים מתנגדים למינוי המומחים בכל התחומים שצויינו. לטענתם, סימני הפגיעה חלפו, למעשה, השבר התאחה, פגיעה בכלי דם טופלה עד להחלמה, ולמעשה הבקשה למינוי מומחים בחמישה תחומי רפואה שונים מוגזמת ומופרזת.

על פי הפסיקה, די בקיומה של ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות צמיתה, על מנת שימונה מומחה מטעם בית המשפט בתביעה על פי חוק פלת"ד. אין לתובע דרך להוכיח נכות צמיתה, אלא באמצעות מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ולפיכך על ביהמ"ש לנהוג זהירות רבה כאשר הוא בוחן בקשה למינוי מומחים ובמקרה של ספק, להעדיף מינוי מומחה על פני דחיית הבקשה (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2)216; רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד (30/5/12)).

המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה מלמדים, כי התובע נחבל בברך ובשוק של רגל ימין. התובע סבל משבר בעצם הפיבולה. הפציעה בברך עירבה כלי דם, עצם ועור, וחייבה טיפולים בחדר הניתוח. התובע אושפז במהלך יותר מחודש וחצי. במהלך אשפוזו בוצעו טיפולים שונים כגון תפירה של העורק שנפגע והשתלת עור. כבר במהלך אשפוזו של התובע בבית החולים צוינו סימנים של פוסט טראומה והומלץ על ייעוץ פסיכיאטרי.

לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה ובמסמכים הנוספים שהוגשו בדיון היום, מצאתי כי קיימת ראשית ראיה בדבר קיומה של נכות רפואית בכל התחומים המצוינים לעיל, כמפורט להלן:

א.בתחום האורתופדי – כאמור, התובע סבל משבר בפיבולה. התובע היה במעקב ממושך אצל אורתופד, הופנה לטיפולי פיזיותרפיה רבים, גם בחודש 12/2016 (כמעט שנה וחצי לאחר התאונה) הוסיף להתלונן על כאבים ונמצאה נפיחות בקרסול ימין. בחודש 05/2017 ציין המומחה שפנה אליו התובע, כי הנפיחות בכף הרגל ירדה, אך כי קיימת רגישות, והומלץ לתובע להימנע מעמידה והליכה ממושכת ולהימנע מהרמת משקלים כבדים.

לאור כל אלה, יש למנות מומחה בתחום האורתופדי על מנת שיקבע אם כתוצאה מהשבר הנ"ל נותרה לתובע נכות.