ת"א 22597-03-15 כהן נ' דולינגר

 בקשה לצו "זמני" בעניין הספקת חניה מתאימה למבקשת, בקשר עם הסכם למכר דירה וחניה.

1.המבקשת רכשה מן המשיבים 2-1 בחודש אפריל 2012 דירה הכוללת חניה, המהווה חלק ממכפיל חניה. היא קיבלה חזקה בדירה בחודש אפריל 2014. לטענתה גילתה כי גובה מכפיל החניה הוא 150 ס"מ בעוד שרכבה גבוה במעט מן האמור ולכן אינה יכולה להחנות את רכבה בחניה התחתונה של המכפיל אלא העליונה בלבד, וכאשר העליונה תפוסה – נאלצת היא לחפש חניה ברחוב. לטענתה לא ידעה כי המכפיל יהיה בגובה האמור, והדבר מנוגד אף לדבריה להנחיות מסוימות של משרד התחבורה. היא מלינה על כך שהמשיבה 3 (להלן: הוועדה) כלל אישרה למשיבים 2-1 להקים את מכפיל החניה בגובה האמור, ולא בגובה רב יותר. על רקע כל האמור היא עותרת בתביעה שהגישה לחייב את המשיבים 2-1 לפצותה בסכום של 112,500 ₪ בגין עוגמת הנפש והנזק פרי הפרת החובה הנטענת לפעול לכך שמכפיל החניה יהיה בגובה של 200 ס"מ לפחות, לחייבם לספק לה חנייה חלופית בגובה של 200 ס"מ עד לפסק הדין, לחייבם לספק לה חנייה קבועה בגובה כאמור ואשר אף תירשם במשרדי רישום המקרקעין, ולחייב אף את הוועדה בפיצויה בסך 112,500 ₪ בגין רשלנות נטענת בכך שאישרה למשיבים 2-1 את בניית מכפיל החניה בלא בהתאם להנחיות הנטענות.

2.בגדרי התביעה הגישה המבקשת בקשה לצו "זמני", שכן הקושי בשימוש במכפיל החניה מקשה עליה. על כן היא עותרת בבקשתה לחייב את המשיבים לספק לה עד פסק הדין חניה בבניין המתאימה בגובהה לרכב המבקשת ולחלופין לצוות על הוועדה לספק לה: "חניה שמורה בכניסה לבנין אשר תסומן בשילוט המורה כי החניה שמורה כפי שחניית רכב נכה שמורה לבעליו. התובעת מעדיפה כי החניה תהיה בתוך הבנין בו היא גרה". בקשה זו היא הנתונה עתה להכרעתי.

3.דין הבקשה להידחות. כיוון שדינה דחיה מניה וביה, אין צורך כמובן בתגובה או בדיון, והבקשה נעדרת העילה נדחית על אתר. אבאר רק אחדים מן הטעמים, הרבים, לדחיה.

4.ראשית, נציין כי לא ברורה בשלב זה סמכותו של בית משפט השלום להידרש כלל לתובענה כולה. לכאורה לא נראה כי מדובר כלל בתובענה הנסבה על שימוש וחזקה, אלא על יישומו של הסכם למכר זכויות בעלות בדירה ובחניה.

5.שנית, לא ברורה סמכותו של בית משפט זה ליתן הוראות אופרטיביות כלשהן (החורגות מתביעה כספית טהורה) נגד הוועדה.

6.שלישית, הבקשה לסעד זמני אינה ערוכה כבקשה לסעד זמני. היא מחזיקה שני עמודים, והתצהיר התומך - עמוד. היא אינה מתיימרת אפילו להידרש לכל אמות המידה הקבועות בפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינן סעדים זמניים. אין דיון בסיכויי התביעה (זולת אמירה, שנכון שתישמר להליכים פליליים, כי המבקשת "האשימה" את המשיבים בהאשמות שונות), לא במאזן הנוחות, לא בהתאמת הסעד הזמני לקבוע, ולא בחפיפה בין השניים.

7.רביעית, לא ברור מה זמני בסעד המבוקש מן המשיבים 2-1. אם עליהם למצוא למבקשת חניה אחרת בבנין התואמת למידות רכבה, הרי זה הסעד הקבוע המבוקש. ומזווית אחרת: סעד זה חופף למעשה את אחד הסעדים הקבועים המבוקשים. ראשית יש לברר את זכות המבקשת לסעד, אחר כך – יינתן, ולא בדרך של סעד זמני, והמקרה דנן אינו חריג לכלל גדול זה.

8.חמישית, לא ברור מכוח איזה מקור בדין נדרש הסעד ה"זמני" מן המשיבה 3. לא נדע מניין קמה חובה של וועדת תכנון – אפילו נניח לצורך הדיון בלבד כי נפל פגם כלשהו בהליך התכנון – לספק למבקשת חניה שמורה, רצוי – בבניין, ולשמור לה אותה חניה כאילו הייתה חניית נכה.

9.שישית, עדיין לעניין הוועדה: בעוד שהסעד הזמני המבוקש בעניינם של המשיבים 2-1 חופף את הסעד הקבוע, חלקית (ומטעם זה אין לתיתו במקרה דנן, כאמור), הרי שבעניינה של הוועדה לעומת זאת כלל לא נתבקש סעד אופרטיבי זולת פיצוי כספי, ולכן אין מדובר בסעד זמני המשרת את הסעד העיקרי המבוקש.