ת"א 22497-09-12 מ' ואח' נ' מדינת ישראל

1.זהו פסק דין בתביעה לתשלום פיצויים, בגין נזקי גוף שנגרמו לבנם המנוח של התובעים, שהינם יורשיו על פי דין, אשר נהרג כתוצאה מפיצוץ נפל פגז. הוחלט לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים.

2.ג' מ' ז"ל, בנם המנוח של התובעים (להלן: "המנוח"), נולד ביום 30.9.95, ונהרג ביום 28.2.11, בהיותו בן 15 ו-5 חודשים, כתוצאה מפיצוץ של נפל פגז טנק, הכולל מטען "חלול", בקוטר 105 מ"מ - אשר בשלב זה, אין עוד מחלוקת בדבר היותו פגז שהיה בשימוש צה"ל - באיזור המכונה "חירבת רדום", סמוך לתל ערד (להלן: "התאונה").

אין מחלוקת, כי המקום בו נפגע המנוח, לא היה בתחום שטח אש (ר' ס' 22 לכתב התביעה, וס' 13 לסיכומי התובעים), וכמפורט להלן, הוכח, כי הנפל הובא למקום, יחד עם נפלי פגזים נוספים, משטח אש, ולא נורה אל המקום.

בכתב התביעה טענו התובעים, כי המנוח נעדר מבית הספר ביום התאונה, משום שהיה עליו לרכוש ציוד, לקראת טיול שנתי, אליו היה אמור לצאת למחרת. נטען, כי המנוח צעד בשטח יחד עם בן דודו, שהיה בן 10 בעת האירוע, כאשר ראו "...חתיכה של ברזל ארוך", בולט מתוך האדמה. המנוח הרים את החפץ, ואז התרחש הפיצוץ. בשלב זה, לאחר שנשמעו ראיות הצדדים, אין כבר מחלוקת, כי הפיצוץ לא התרחש בעת הרמת החפץ – נפל הפגז מן הקרקע, אלא לאחר שהמנוח הרים אותו וצעד איתו כברת דרך. המחלוקת שנותרה בנקודה זו, ורלוונטית רק לבחינת מידת האשם התורם שיש לייחס למנוח, הינה, האם המנוח הטיח את נפל הפגז על הקרקע, או שמא נשמט הנפל מאחיזתו, תוך כדי הליכה.

התובעים טענו, בין היתר, כי מותו של המנוח נגרם, כתוצאה מהתרשלות המדינה, אשר התבטאה, בין היתר, בכך שלא נקטה אמצעי זהירות סבירים ביחס לאמצעי הלחימה המוחזקים על ידה, וביחס לשטחי האש בהם נעשה שימוש בתחמושת, על מנת למנוע פגיעה כתוצאה מהתפוצצות נפלים.

לעניין זה טענו עוד, כי נטל השכנוע להוכיח העדר התרשלות, עובר אל הנתבעת, מכח הוראות סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין.

כן טענו, כי במעשיה ובמחדליה, בצעו הנתבעת או שלוחיה עוולת הפרת חובה חקוקה, שכן הפרה את הוראות ס' 339(א) לחוק העונשין, שעניינו הפקרת כלי יריה, חומר נפץ וחומרים אחרים שיכולים להזיק לאדם או לסכן חיים, ס' 338 לחוק העונשין, שעניינו, בין היתר, אי נקיטת אמצעי זהירות נאותים בחומר נפץ או כלי יריה, וס' 340 לחוק העונשין, שעניינו הפקרת דבר מסוכן, אשר יכול ליפול לידי ילדים, ולסכן אותם.

3.הנתבעת הכחישה את אחריותה הנטענת לאירוע. לטענתה, אין לייחס לה ביצוע עוולה כל שהיא, בקשר לנפל שהתפוצץ.

בכתב ההגנה נטען, כי אין הוכחה שמקורו של הנפל היה בשטח אש, והוכחש, כי היה שייך לצה"ל. עם זאת, כאמור לעיל, בשלב זה, אין מחלוקת, כי אכן מדובר בנפל של פגז צה"לי.