מישיון סיקיוריטי בע"מ ואח' נ' טנוס ואח'

1.התובעים, שתי חברות (התובעות מספר 1-2) ובעלי השליטה בהן (התובעים מספר 3 ו-4) הגישו תביעה לחיוב הנתבעים בנזקים שנגרמו להם, לטענתם, בשל טיפול משפטי בענייניהם במהלך השנים.

לאחר הגשת כתב ההגנה הגיש הנתבע מספר 1 (להלן: "הנתבע") שלוש בקשות כדלקמן:

א.בקשה לחיוב התובעים בערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, לו תידחה התביעה (בקשה מספר 4);

ב.בקשה לחקור את רו"ח סבאח רולא, אשר תצהירה תומך בתשובת התובעים לבקשה שהגיש הנתבע (בקשה מספר 9);

ג.בקשה למתן פרטים נוספים (בקשה מספר 3).

אדון בבקשות כסדרן.

בקשה מספר 3 (בקשה למתן פרטים נוספים)

2.בבקשתו עותר הנתבע כי התובעים יתנו פרטים נוספים בקשר לנטען בסעיף 166 לכתב התביעה, בין השאר נוכח חוסר ההתאמה בין הנטען בסעיף לבין המאזן שצורף לכתב התביעה ואליו מפנה הסעיף (נספח ס"ב).

3.למרות החלטתי לא הגישו התובעים תגובתם לבקשה.

משכך, אני נעתרת לבקשה ומורה לתובעים ליתן במסגרת תצהיר פרטים נוספים ביחס לנטען בסעיף 166 לכתב התביעה.

הפרטים הנוספים יומצאו עד יום 1.10.2018.

בקשה מספר 4 (בקשה להפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות)

4.עוד עותר הנתבע לחיוב התובעים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו, לו תידחה התביעה. הבקשה נסמכת על הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") (ביחס לתובעים מספר 3 ו-4) וכן על הוראות סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") (ביחס לתובעות מספר 1 ו-2, להלן: "התובעות").

5. טוען הנתבע כי מקום מגוריהם של התובעים מספר 3 ו-4 הנו בארצות הברית ודי בכך לחייבם בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו לו תידחה התביעה. בכל הנוגע לתובעות מספר 1 ו-2 טוען הנתבע כי סעיף 353א' לחוק החברות, כפי שפורש בהלכה הפסוקה, תומך בחיוב חברה בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע.

6.לטענת התובעים, תכלית ההוראות בעניין חיוב בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנה מניעת תביעות סרק, בעוד תביעתם מבוססת כדבעי. התובעים אף מפנים לזכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית וטוענים כי נוכח זכות זו השתרשה הנטייה שלא לחייב בערובה להבטחת תשלום הוצאות, גם כאשר מדובר באזרח אשר ידו אינה משגת לשלם הוצאות.

7.התובעים מוסיפים וטוענים כי התובעת מספר 1 הנה חברה ישראלית, פעילה ובעלת יכולת כספית. התובעים מפנים, בין השאר, לכך שלתובעת מספר 1 זכות חזקה ושימוש בשיעור של 61% במבנה המצוי ברחוב הנביאים 20 בירושלים, המניב דמי שכירות חודשיים גבוהים. התובעת מספר 2 הנה חברת חוץ לא פעילה הרשומה ברשם החברות בישראל כחברה זרה, והמחתה זכויותיה לתובעת מספר 1. התובעים מוסיפים וטוענים כי התובעים מספר 3 ו-4 הנם אזרחים ותושבי ארצות הברית והנם בעלי ממון רב. תשובת התובעים נתמכה בתצהירה של רו"ח רולא סבאח.

דיון והכרעה

8. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.