פלונית נ' עיריית תל אביב-יפו

לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח -1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") המבוססת בעיקר על עוולת הרשלנות.

רקע וטענות הצדדים

התובעת, ילידת 1973, טוענת שביום 30.08.11, פסעה עם בעלה בשביל היציאה מגן הילדים של בנה ברח' פרופ' שור 15, בתל אביב, נתקלה במפגע במדרכה וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף. מכאן התביעה שלפנינו. הצדדים חלוקים הן בעניין החבות והן בעניין הנזק.

בהחלטתי מיום 06.11.17 הצעתי לצדדים להגיע לפשרה אך משלא השכילו להגיע להסדר בינם לבין עצמם וגם לא היו מוכנים להסמיך את בית המשפט להכריע בסכסוך על דרך הפשרה, לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי בעקרון של "ייקב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמ' ב') ובהחלטתי מיום 05.12.17 קבעתי את התיק להוכחות.

דיון ההוכחות התקיים ביום 07.02.18 בו העידו התובעת מרת שלי פישר (בלציאנו) ומר ג'קי בלציאנו עדים מטעם התביעה והגב' ימין יצחקי, מר אייל חכים ומר שמואל שמוקלר מטעם הנתבעת וב"כ הצדדים סיכמו בע"פ טענותיהם.

ב"כ התובעת המלומד טוען כי המפגע נמצא בשביל הגישה היחידי לגן וכי שביל זה נמצא בשטח המשותף של הבניין בו לנתבעת יש חלק בבעלות והחזקה חלקית במקום. הנתבעת התרשלה בתחזוקת השביל וגם בכך שהזמינה את התובעת למקום בשעת חושך כאשר ישנו מפגע בשביל ומבלי להזהיר על כך כי ישנו מפגע והמקום חשוך ועל כן עליה לשאת באחריות, ולפצות את התובעת על נזקיה.

ב"כ הנתבעת המלומד טוען כי השביל משמש את כל דיירי הבית כשביל גישה לאשפה וכי התובעת בחרה לתבוע דייר אחד מתוך בניין שלם וזאת מתוך מחשבה כי לנתבעת כיס עמוק יותר וכי קשה יותר לתבוע כספים מנציגות הבית המשותף. עוד טוען כי לא הוכח שהיה מפגע ומעדויות התובעת ובן זוגה ניתן להניח שהתובעת שצעדה עם נעלי עקב, שקעה בחול עם העקב בסוף השביל המרוצף וכך התרחשה הנפילה. זהו סיכון רגיל ולא ניתן להטיל אחריות על העיריה במצב שכזה.

כן טוען ב"כ הנתבעת כי על התובעת היה להביא עדים נוספים אשר לדבריה צעדו מאחור ומשלא העידה אותם ייזקף הדבר לחובתה.

עוד טוען ב"כ הנתבעת כי לא הוכח כי במקום לא היתה תאורה מתאימה וכי השיהוי הרב בהגשת התביעה גרם לנזק ראייתי לנתבעת ולמרות זאת בדקה הנתבעת ולא מצאה כל תלונה במוקד העירייה לפני האירוע הנטען.

בסיכומי התשובה טען ב"כ התובעת כי התביעה הוגשה כנגד הנתבעת לא כרשות מקומית אלא כמחזיק הגן וכמי שביקשה מההורים להגיע בחושך, כי התובעת העידה כי עברה שם בעבר בין הערביים אך לא בחושך וכי התובעת מסרה את הודעתה על המפגע לגננת ולכן יש לקבל את התביעה.

דיון והכרעה

מבחינה נורמאטיבית, עוולת הרשלנות מוסדרת, בסעיף 35 לפקודת הנזיקין הקובע, כי:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולת עושה עוולה."