ת"א 22371-07-14 ח.י. האר"י בצלאל בע"מ נ' זרוג

בפני בקשת המבקשת למחיקת כתב התביעה עקב אי מילוי צו שניתן בדיון מיום 6.9.15 בו נקבע כי – "תגובת התובעת למכתבו של ב"כ הנתבעת תועבר תוך 20 יום", כשהכוונה למכתב שמסרה ב"כ הנתבעת-המבקשת דכאן בפתח הדיון ובו דרישה לגילוי מסמכים ספציפי.

אגב בקשתה זו מלינה המבקשת על דרישת מסמכים נוספת של המשיבה אשר הועברה אליה באיחור רב לאחר המועדים שקצב לכך בית המשפט ואשר שימשה כהצדק על ידה להמנעות מגילוי המסמכים שבקשה היא.

בפתח תגובתה לבקשה טוענת המשיבה כי אין צו המורה לה לגלות את המסמכים שבקשה המבקשת במכתב האמור ומשכך אין עילה לבקשתה, בהמשך היא מלינה על מחדליה של המבקשת מלעמוד בצוים שניתנו כלפיה ולאחר מכן היא מעלה טענות לגבי הרלוונטיות של המסמכים שבקשה המבקשת במכתב האמור ולגבי חסיון המוטל לטענתה על חלקם ואף טוענת כי מכתב הדרישה נשלח באיחור רב אל מול המועדים הקבועים בתקנות.

בתשובה לתגובה עומדת המבקשת על טענתה כי ניתן צו המורה על גילוי המסמכים הנדרשים במכתבה ומפרטת 9 סיבות בעטין המסמכים אותם בקשה לקבל רלוונטיים לניהול תובענה זו.

בפתח דברי אציין כי שני הצדדים מתנהלים בהליך זה תוך התעלמות מצוי בית המשפט ביחס להליכים המקדמיים ומן המועדים שנקצבו להם, כפועל יוצא מהתנהלות זו מוגשות בקשות הדדיות לסנקציות קיצוניות המעמיסות התעסקות באותם הליכים תחת קידום התיק לגופו וכך עומדים אנו בסמיכות לישיבה שנועדה להתקיים לאחר שהוגשו כבר תצהירי הצדדים מבלי שהדבר נראה באופק.

אין צורך לציין כי התנהלות זו, מעבר להיותה מנוגדת לצוים כאמור אף גוזלת זמן שיפוטי יקר בסוגיות שכבר ניתנו לגביהן החלטות ואתן דעתי לנושא זה ולמשמעויותיו בהמשך.

עתה לגוף הבקשה.

לגבי מכתבה של ב"כ המבקשת מיום הדיון – 6.9.15 – שהינו דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים אשר העתקו צורף כנספח לתשובת המבקשת לתגובה, ניתן צו בית המשפט אשר ביחס אליו לא הוגשה בקשת רשות ערעור ועל כן אין ספק כי על מכונו הוא עומד ולא ניתן להעלות כיום טענות לגבי המכתב שניתן היה להעלות קודם מתן הצו.

יחד עם זאת, יש לשים לב לנוסח הצו הקובע – "תגובת התובעת למכתבו של ב"כ הנתבעת תוך 20 ימים".

המכתב אינו אלא דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים והצו אינו מורה על גילוי המסמכים אלא על מענה לדרישת גילוי מסמכים, ומענה שכזה יכול שיהיה התנגדות לגילוי מנימוקים שונים ובהם הן פרוצדוראליים, כגון – חלוף המועדים וכד', והן מהותיים, כגון – העדר רלוונטיות, חסיון וכד'.

משכך יש לבחון האם השיבה המשיבה לדרישת גילוי המסמכים של המבקשת.

לטעמי, עיון במכתב ב"כ המשיבה מיום 31.1.16, המהווה נספח 2 לתגובתה לבקשה דנן, מלמד כי יש בו משום מענה למכתב ב"כ המבקשת מיום 6.9.15.

אמנם מדובר במענה מאוחר אולם ב"כ המבקשת מאשר כי המועדים הוארכו בהסכמת הצדדים ומאחר שמדובר בהליכי גילוי מסמכים שבעיקרם מתנהלים בין הצדדים ישירות די לי בכך לענין הבקשה שבפני.

משכך אינני מקבל את טענת ב"כ המבקשת כי המשיבה לא קיימה את צו בית המשפט מיום 6.9.15 והבקשה למחיקת התביעה נדחית בזה.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪.

על אף התוצאה האמורה, לקראת סוף התשובה לתגובה נוקבת המבקשת על פני 9 סעיפים בנימוקים שונים באמצעותם היא מנסה לשכנע, כנגד מכתב המשיבה מיום 31.1.16, כי המסמכים שבקשה ראויים לגילוי במסגרת תובענה זו.