ת"א 22352-09-11

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אין אני מוצאת להורות על פסילת האורתופד - ד"ר טנצמן. 

לאחר שמיעת חקירת המומחה, איני מסכימה לטענה כי הוא - "מוטה בצורה קיצונית", לטובת הנתבעת (ר' סעיף 2.1 לבקשה).

יש לתת את הדעת לעובדה שלא התבקשה פסילה עובר לחקירה וממילא לא נטען כי עצם תוכנה של חוות הדעת שנתן, מוטה כאמור (כפי שנטען רק כעת).

באשר לדברי המומחה במהלך החקירה, נראה כי הבקשה מציגה את הדברים שלא כהווייתם;

אכן בשלב מסוים נראה המומחה כעוס ביחס לשאלות חוזרות, נשנות ומתישות שהופנו אליו. כך, עת נשאל האם התביעה הזו מכעיסה אותו, הוא השיב: "אני תמיד כזה. גם אם הייתי צריך להגן על בית חולים בגדה" (ר' עמ' 6 ש' 23). אין אני סבורה שמהמילים: "אם הייתי צריך להגן", יש מקום להסיק שהמומחה סבר שכל עת שהוא ממונה, כמומחה מטעם בית משפט, תפקידו להגן על בית החולים, אשר נטען שהתרשל. יש לקרוא את התשובה בהקשר של השאלה. עובר לאותה תשובה - נשאל המומחה האם הוא בוגר הדסה. היה בכך רמיזה כי מאחר ולמד בהדסה, הוא בוחר להגן על בית החולים הנתבע וכאילו מטעם זה, הוא מוטה. בהקשר זה ובתגובה לכך - אמר את אותם דברים דלעיל, אשר משמעם היה כי - אם עמדתו היא שיש להגן על בית החולים, אזי הוא היה מגן באותה מידה, בין אם מדובר בבית חולים בגדה ובין אם מדובר בבית חולים הדסה.

טענת ב"כ התובע כאילו בכך העיד על עצמו המומחה שהוא תמיד רואה את תפקידו ככזה שנועד להגן על בית החולים, אינה תואמת את התרשמותי - מהאופן בו נאמרו הדברים ובשים לב להקשר בו נאמרו.

אכן בהמשך המומחה אמר בצורה ברורה: "אני לא מגן, אלא כותב מה שאני חושב. אין כאן שום סנטימנטים" (שם, ש' 25).

באשר לטענת התובע כי יש לפסול את המומחה משום שהוא העיד על עצמו שאין הוא נוהג לתת חוות דעת רפואיות כדי לתמוך בהגשת תביעות רשלנות מקצועית כנגד רופאים, גם כאן לא הובאו דברי המומחה, באופן הראוי.

אכן, המומחה אמר כי כל עוד הוא משמש כרופא פעיל, אין הוא אוהב, לתמוך באמצעות חוות דעת - בתביעות המוגשות כנגד קולגות שלו. עם זאת, הוא הבהיר שחברות ביטוח שונות, פונות אליו לקבל את חוות דעתו ביחס בתביעות שכבר הוגשו: "ואני אומר לפעמים, אני לא נותן כי יש פה רשלנות. תתפשרו איתם, אין מה לכתוב" (ר' עמ' 17 ש' 1). במילים אחרות - המומחה לא מוכן לתת חוות דעת הקובעות שאין רשלנות, מקום בו הוא סבור שיש רשלנות. המומחה מפנה את חברת הביטוח במקרה שכזה, לנסות להגיע לתשלום בהסכמה. בהקשר זה יצוין כי אכן, לא אחת, נתקל בית המשפט במקרים בהם הוא ממנה מומחה מטעמו בתביעת רשלנות רפואית והמומחה הרלוונטי, מבקש לפטור אותו מהמינוי (לעיתים בטענה של עומסי עבודה ולעיתים ללא הסבר). היה ברי בתום חקירת המומחה כי הוא לא היה כותב חוות דעת, המגנה על הנתבע בתיק זה, לולא אכן סבר שאין רשלנות. בנסיבות אלה - העובדה שהוא בוחר שלא לתת חוות דעת לתובעים, אך בו זמנית גם לא להגן על נתבעים, מקום בו הוא סבור שיש רשלנות - אינה פוסלת אותו מלשמש כמומחה מטעם בית משפט.

ועוד;

התובע טוען כי מאחר ועלה שהמומחה נותן לפעמים חוות דעת לחברת הביטוח כלל, הרי שהכרח לפסול אותו. בהקשר זה נטען בבקשה כי יש מקום לפסול את המומחה - "שכן היה עליו להודיע על כך מראש, במיוחד שהוא תלוי בחברת הביטוח לפרנסתו" (ר' סעיף 2.6 לבקשה).

עוד טרם התייחסות לטענה לגופה, צודק הנתבע בתרעומת שהביע על הטענה כאילו המומחה "תלוי בחברת הביטוח לפרנסתו". נראה כי נשתכח מהתובע שמדובר במנתח אורתופדי, בעל 34 שנות ניסיון, אשר את פרנסתו הוא מוצא היום, כממלא מקום של מנהל המחלקה לאורתופדיה ומנהל היחידה לניתוחי עמוד שדרה, בבית חולים העמק בעפולה. בשים לב לעובדה זו, ברי כי גם אם הוא נותן חוות דעת לחברת הביטוח כלל, לא מדובר במי ש"תלוי" באותה חברה לפרנסתו.

זאת ועוד, היה ברור במהלך חקירת המומחה כי על אף הידיעה שהנתבע הוא בית חולים הדסה, המומחה לא ידע בעת שערך את חוות הדעת וגם בעת שנחקר - מי המבטחת במקרה דנן. בהקשר זה אמר: "אין חברה שלא מעורבת בצורה זו או אחרת בחוות דעת שאני כותב. איזה חברה זו כאן כדי שאני אדע?" (ר' עמ' 20 ש' 22-21). אציין כי הדברים נרשמו בבחינת השורה התחתונה של דבריו, כאשר בשעת אמת, באופן בו נאמרו הדברים, היה ברור כי אין אכן למומחה כל מושג - כי מדובר דווקא בחברת כלל (ככל שזו אכן המבטחת). התביעה הוגשה כנגד בית החולים, כאשר המבטחת לא צוינה כאחת מהנתבעות.

מעבר לאמור, ראוי להדגיש כי ככל שסבר ב"כ התובע שאין מקום למינוי של מי שנתן חוות דעת לחברות שונות ובהן גם חברת כלל, נראה כי היה יכול לערוך בירור בעניין זה, עוד בסמוך למינוי. כמו כן יכול היה להודיע כי הוא מתנגד למינוי של מומחה אשר אי פעם נתן חוות דעת לחברת כלל (ר' הודעה מיום 23.4.14 - שם ניתנה אפשרות לצדדים להגיב לאפשרות של מינוי מומחה מטעם בית משפט וזאת עוד בטרם מונה המומחה).

לא דומה מקרה בו מבוקשת פסילה כאשר הייתה התנגדות מבעוד מועד, למקרה בו מועלית ההתנגדות לא רק לאחר שניתנה חוות דעת אשר אינה תואמת את האינטרס של התובע, אלא גם לאחר שניסיון להפריכה בחקירה, לא צלח.

הטענה כי היה על המומחה להודיע על כך מראש, מתעלמת מהעובדה שהמומחה לא ידע כלל מי המבטחת ולדידו היה צריך להודיע מראש - רק אם הייתה מניעה שייתן חוות דעת כנגד בית חולים הדסה. ככל שהטענה היא שכל רופא שלמד באותו בית חולים, מנוע מלהתמנות כמומחה מטעם בית משפט, בתיק בו נתבעת הדסה, סבורני שהטענה היא מפליגה ואין מקום לקבלה. יש לתת את הדעת לכך שרופאים רבים, בבתי חולים שונים, ברחבי הארץ, הם בוגרי בית חולים הדסה. לטעמי פסילה גורפת שלהם, אפילו כאשר מדובר במומחה שכבר עשרות שנים, עובד במקום אחר ואינו קשור עוד במקום לימודיו, היא טענה מרחיקת לכת - אשר יש בה לפסול, ללא צורך, מומחים רבים, תוך הטלת דופי ביושרם.

אין אני מוצאת להידרש בהחלטה זו לטענות שהעלה ב"כ התובע לגוף המחלוקת הרפואית שבין הצדדים. באשר לטענות אלה ניתנו תשובות בתגובת הנתבע (ר' במיוחד סעיף 20 לתגובה), המהוות מענה מספק לשלב זה. ככל שהדבר יידרש, תובא התייחסות נוספת לגוף הסוגיות הרפואיות וזאת לעת מתן פסק הדין.