ב' ואח' נ' איזומקס 2005 בע"מ ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע 1, יליד 1977, בעקבות תאונת עבודה אשר אירעה, ביום 26.12.08, עת הועסק אצל נתבעת 1.

1.תובע 1, אזרח סודן (להלן: "התובע") שעל פי הנטען בכתב תביעתו, הועסק ע"י נתבעת 1 אשר עוסקת בתחום הבניה והפיתוח, כשבעה ימים לפני שאירעה התאונה ביום 26.12.08. לטענתו, ביום התאונה, בשעה 9:00 או בסמוך לכך התבקש התובע לעבוד בעבודות ריצוף בקומה החמישית באחד מהמגדלים בהליכי בנייה באתר בניה. לטענתו, הוא התבקש להעמיס מרצפות מפתח הבניין לקומה החמישית וכן לעזור בעבודות הריצוף. הוא התהלך בקומה החמישית ולפתע נפל וצנח לקומת הקרקע מפיר פתוח שלא היה מגודר המיועד להתקנת מעלית.

2.ממקום התאונה הובהל התובע לבית חולים שערי צדק בירושלים שם הוא אובחן כסובל משבר פתוח בפמור שמאל ושבר בבסיס ירך שמאל. במסגרת האשפוז בוצע ניתוח לשחזור פתוח וקיבוע השברים בצוואר הירך משמאל ובמרכז עצם הפמור משמאל באמצעות מסמר תוך לשדי ננעל. הוא שוחרר כעבור 15 ימים עם המלצה להתהלך עם "הליכון עד השגת ניידות תקינה עם דריכה מלאה" וכן להמשך מעקב אורתופדי.

3.התובע הגיש את תביעתו נגד נתבעת 1 ונגד נתבעת 2 שעל פי הנטען הייתה הקבלן הראשי ו/או המחזיקה ו/או מבצעת העבודה באתר הבנייה, ונגד נתבעת 3 שעל פי הנטען בכתב התביעה הייתה היזם ו/או הקבלן הראשי ו/או המחזיקה ו/או הבעלים של אתר הבניה, ונגד נתבעת 4, חברת הביטוח אשר ביטחה בזמנים הרלוונטיים של התביעה את הנתבעות 1-3 בביטוח צד ג' ו/או ביטוח אחריות ו/או כל ביטוח אחר המכסה את התאונה נושא תביעה זו.

4.על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה אירעה בשל רשלנותן הבלעדית של הנתבעות שבין היתר, לא הנהיגו שיטת עבודה בטוחה, לא דאגו לגדר את פיר המעלית ולא התריעו בפני התובע אודות הסכנה הנשקפת. עוד טען התובע כי בנסיבות המקרה הנתבעות הפרו חובות חקוקות כפי שפורט בהרחבה בכתב התביעה וכי יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו".

5.לתביעת התובע הצטרף תובע נוסף והוא המוסד לביטוח לאומי – תובע מס' 2 (להלן: "המל"ל"). שהצטרף גם לטענות התובע אך טען כי יש להטיל את האחריות לתאונה על כתפי נתבעות 2 ו-3 בלבד.

כאן המקום לציין כי בסיכומיו טען המל"ל כי נתבעות 2 ו-3 היו הבעלים ו/או המחזיקים של אתר ומבצעי עבודות הבניה באתר הבניה (הבניין) שבו אירעה התאונה.

בנוסף טען המל"ל בכתב תביעתו כי הוא זכאי להשבת הסכומים ששולמו וישולמו לנפגע, שעד להגשת תביעת המל"ל עמדו על סך של 113,133 ₪.

6.הנתבעות שיוצגו ע"י אותו עורך דין הכחישו נסיבות התרחשות התאונה וכפרו באחריותן. הן הוסיפו וטענו כי גם אם ביהמ"ש יקבע כי התאונה אירעה בנסיבות שתוארו ע"י התובע, יש להטיל עליו אשם תורם מלא.

7.התאונה הוכרה כתאונת עבודה ולתובע נקבעו נכויות זמניות כאשר בסופו של יום ולאחר תום כל ההליכים שננקטו מול ועדות המל"ל (עררים והחמרה במצבו הרפואי של התובע) נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 32% החל מיום 13.7.15 (לאחר הפעלת תקנה 15ב לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.