ת"א 22294-02-14 מי שבע - תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ נ' לי ספורט הפועל באר שבע בע"מ ואח'

בקשה של התובעת לכמוס דו"ח חוקר שהכינה בקשר להליך זה, עד לאחר תום פרשת ההגנה.

לטענת התובעת, הסתייעה בחוקר בנוגע לטענותיה הקושרות בין הנתבעים לבין החובות המיוחסים להם בכתב התביעה וחשיפת הדו"ח טרם פרשת ההגנה תחבל בחשיפת האמת ותאפשר לעדי ההגנה להיערך להכנת תצהיריהם ולחקירתם.

הנתבעים (הם המשיבים בבקשה זו) מתנגדים לבקשה, אולם אציין כי תגובתם עוסקת בנושא הגילוי והעיון במסמכים ולא בסדר הגשת הראיות אשר הוא הרלוונטי לענייננו ומנסה להבחין בין הליכים נזיקיים לבין הליכים אחרים ללא הסבר מניח את הדעת. כמו כן התגובה לא גובתה בתצהיר למרות שנסמכת גם על טענות עובדתיות ואילו נדרשתי אך ורק לתגובת הנתבעים, ייתכן שהייתי נעתרת לבקשה.

למרות זאת, אני סבורה כי לא ניתן להיעתר לבקשת התובעת באשר משמעותה היפוך סדר הבאת הראיות ועל פי ההלכה שנקבעה מפי בית המשפט העליון, אין מקום להיפוך כזה אלא במקרים חריגים והתובעת לא הציגה טעמים בגינם יש להפוך את סדר הבאת הראיות בהליך זה.

יש לשים לב כי אין אנו בשלב גילוי המסמכים ואילו היינו בשלב ההליכים המקדמיים, ניתן היה להיעתר לבקשת התובעת. אולם בשלב הגשת הראיות, למעשה מבקשת התובעת כי ראיות הנתבעים יוגשו טרם סיום פרשת התביעה ולכך אין מקום אלא במקרים חריגים מאוד, אשר התובעת לא הראתה מדוע מקרה זה נכלל בם.

ברע"א 5266/10 פלוני נ. מרכז רפואי פלוני נקבע:

"... חיסיון לגבי ראיה מסוימת אינו מקנה לבעל החיסיון את החירות להציג את הראיה החסויה במועד הנוח לו, בחריגה מסדר הבאת הראיות הרגיל כפי שהוא קבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.... אמנם, המבקשים רשאים לעשות שימוש בחיסיון המוקנה להם באופן שימנע מן המשיבים לעיין בתוכן ההקלטה במסגרת הליכי הגילוי והעיון המקדמיים. אולם עניין שונה הוא אם המבקשים מגלים דעתם כי הם מתכוונים להגיש את ההקלטה כראיה לצורך הוכחת תביעתם. במקרה כזה הכלל הוא כי עליהם להגיש את ההקלטה ביחד עם כלל ראיותיהם, אף אם אין הדבר נוח להם מבחינה טקטית. ייתכן שאין לשלול לחלוטין את האפשרות לדחות את מועד הגשתה של ראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת ראיות הנתבע ....אולם ראוי להותיר אפשרות זו למקרים חריגים ביותר שבהם קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות. זאת שכן אין דין דחיית העיון בהקלטה עד למועד הגשת הראיות כדין דחיית הגשת ההקלטה כראיה לאחר מועד הגשת הראיות. בעוד שדחייה מן הסוג הראשון אינה משנה את סדר הבאת הראיות במשפט, הרי שדחייה מן הסוג השני הופכת את סדר הבאת הראיות.

המבקשים אינם מצביעים על טעם מיוחד המצדיק לדחות את הגשת ההקלטה עד לאחר הגשת הראיות מטעם המשיבים. הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל. אכן, לעיתים "זכותו" של התובע להתחיל בהבאת הראיות אינו נוחה לו; לעיתים יעדיף להביא את ראיותיו (ובמקרה זה – מקצת מראיותיו) רק לאחר שהנתבע חשף את מלוא גרסתו ואת הראיות העומדות לרשותו. כך במקרה שלפנינו. ואולם – הכרה בנוחות הטקטית הכללית שבהגשת ראיה מטעם התביעה לאחר הגשת מלוא ראיות ההגנה, כטעם המצדיק לשנות את סדר הבאת הראיות, יוביל לריקון מתוכן של הסדר הרגיל. ...".

בת.א. (מחוזי חיפה) 330/08 פנקס ואח' נ. יוסיפוב ואח' נבחנה סוגיה דומה בנוגע לרצונה של אחת הנתבעות בתיק לחסות דו"ח חוקר מטעמה, כשבהליך היו נתבעות נוספות וכן צדדים שלישיים ורביעיים. הבקשה לחשוף את הדו"ח, ככל שאותה נתבעת מבקשת להגישו כראיה התקבלה ובית המשפט קבע בע' 6 לפסק הדין:

"ערה אני לעובדה, שחשיפתם של תוצרי חקירה פרטית טרם ייחקרו עדי יתר הנתבעים, הצדדים השלישיים והצדדים הרביעיים, עשויה לפגוע באינטרס של הנתבעת 4 ואף עשויה לפגוע ביכולת חשיפת האמת. ואולם, סבורני, כי העיקרון הדיוני, לפיו התובע מביא ראיותיו לפני הנתבע והנתבע מביא ראיותיו לפני הצדדים השלישיים והרביעיים, גובר על אינטרס של צד, הקיים תמיד, להצניע את ראיותיו עד לקבלת ראיות הצד שכנגד. וכאמור, בית המשפט העליון בפסק דין פלוני קבע, כי חיסיון לגבי ראיה אינו מקנה לבעל החיסיון חירות להציג את הראיה החסויה במועד הנוח לו, בחריגה מסדר הבאת הראיות הרגיל הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי. וכאמור, הסיכון שחשיפת נתבע או צד שלישי או צד רביעי לראיות של בעלי דין, שאמורים להקדים להביא ראיותיהם, תובילם ליצור גרסת בדים, הוא סיכון כללי, הקיים ברוב רובן של התביעות והוא לבדו לא יכול לשמש הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הכללי, לאור העיקרון של המשחק בקלפים פתוחים, המהווה עיקרון בסיסי בשיטת המשפט האדברסרית. וראה: רע"א 4249/98, שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1), 515."

על כן, ככל שהתובעת, מבקשת לעשות שימוש בדו"ח החוקר כחלק מראיותיה, עליה לחשוף אותו. ככל שאיננה מבקשת לעשות בו שימוש כחלק מראיותיה, לא תידרש לחשוף אותו, באשר הוא הוכן על ידה מתוך היערכות להליך המשפטי וככזה נהנה מחיסיון. טענת הנתבעים אשר לא גובתה בתצהיר, לעניין מועד עזיבת הנכס, איננה שוללת טענתה של התובעת כי הזמינה את דו"ח החקירה מתוך הכנה לתביעה זו.