ע.ג. נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

התובע יליד 1982, נפגע בתאונת דרכים שהינה תאונת עבודה, בגינה נותרה לו נכות בתחום העיניים. עוד קודם לפניית התובע למוסד לביטוח לאומי, מונתה לתובע מומחית מטעם בית המשפט, לפיכך ההליך בתיק זה מתנהל בהתאם במסלול סעיף 6 (א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

במסגרת הגשת התחשיבים, הגישה הנתבעת במצורף לתחשיבה את מסמכי המוסד לביטוח לאומי הנוגעים לתביעה שהגיש התובע שם ובכלל זה הכרעות הועדות הרפואיות. התובע עותר להוצאת המסמכים מתיק בית המשפט, שכן לטענתו פרוטוקול הוועדה, כמו גם קביעת הנכות אינה מותרת בהצגה לבית המשפט, מקום בו התביעה מנוהלת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, במסגרתה מונתה כבר מומחית בתחום העיניים לבדיקתו ואף הוגשה חוות דעתה.

הנתבעת טוענת, כי מסמכי המוסד לביטוח לאומי לא הומצאו למומחית, אלא לבית המשפט בלבד, וזאת משמדובר לטענתה בראיה קבילה ואף הכרחית לבחינת מהות הפגיעה, הנכות התפקודית ושיעור התקבולים שהתקבלו.

אכן כפי שעולה מן הפסיקה אליה הפנה התובע, הדין הוא, כאשר המדובר בתביעה לפי חוק הפיצויים, שהמצאת החלטות הועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי למומחה מטעם בית המשפט, אסורה ואולם אין ענייננו בהמצאת חוות הדעת למומחה מטעם בית המשפט, אלא בהגשת תיק המוסד לביטוח לאומי לעיון בית המשפט, במסגרת תחשיב נזק שהגישו הצדדים, כאשר בית המשפט נדרש להעריך את הפגיעה שנגרמה לתובע, את הפיצוי ואת הניכויים שיש לבצע וזאת בטרם נחשפה לפניו תמונה מלאה ובטרם הוגשו ראיות הצדדים.

תיק המוסד לביטוח לאומי בוודאי קביל לעצם קיומו והניכויים הנדרשים (להבדיל מקביעת הנכות) ועל פניו אין מניעה שיוגש לבית המשפט במסגרת תחשיבי נזק, דבר הנעשה כשגרה גם על ידי תובעים וגם כאשר המדובר בתיק בו הוגשו חוות דעת רפואיות המתנהל לפי סעיף 6 (א) (השוו: ת"א 2382-06 דוד נתנאלוב נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (29/3/2011), שם קבע בית המשפט, כי המדובר ברשומות רפואיות קבילות המותרות בהגשה).

כמובן שאין ולא יהיה במסמכים אלה כשלעצמם כדי להוכיח כל עניין שברפואה ובוודאי שלא יהא בהם כדי לסתור או להפחית ממשקלה של חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט. קביעת הועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי בעניין שיעור הנכות אינה קבילה לתוכנה בהליך זה (להבדיל מעצם קיומה), כפי שהנתבעת או התובע אינם יכולים להגיש חוות דעת אחרות מטעמם.

בהקשר זה יצויין, כי התובע לא הצביע על פסיקה האוסרת על המצאת תיק המוסד לביטוח לאומי לבית המשפט, והלכה למעשה דרך כלל מסמכים אלה מוגשים בשלב ההוכחות באמצעות תעודת עובד ציבור, לעצם קיומם ולצורך חישוב הניכויים.

יוסף עוד, כי בתיק המוסד לביטוח לאומי יש חלקים רלוונטיים שאף ראוי להידרש להם במקרים המתאימים, כמו תלונות התובע בפני הועדה הרפואית וממצאי בדיקת התובע (להבדיל מהכרעת הועדה בדבר שיעור הנכות) ומשכך, ככל שיש להתעלם ממסמך כלשהו, הרי שיש להתעלם אך מהחלטת הועדה בנוגע לשיעור הנכות כמו גם ההחלטה בנוגע להפעלת תקנה 15, כאשר ממילא הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לחוות הדעת הרפואית שהוגשה והראיות אודות תפקודו של התובע מני אז התאונה.

למען הסר ספק, אבהיר, כי בגדר שקילת הצעת הפשרה לא התחשבתי בקביעת הנכות במוסד לביטוח לאומי זאת בשים לב לקיומה של חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט והסבריה בנוגע לשיעור הנכות ומהות פגיעתו של התובע. יחד עם זאת, התחשבתי בנתונים אודות תפקודו של התובע מאז התאונה.

לאחר שעיינתי בתחשיבי הנזק בעניינו של התובע ובחוות הדעת הרפואית אודות מצבו הבריאותי, להלן הצעתי לפשרה:

נזק שאינו ממוני – 27,345 ₪

(6 ימי אשפוז (30.03.14 – 04.04.14) + 14.263% נכות לפי "משערכת")

הפסד שכר ואובדן כושר השתכרות בתוספת פנסיה –170,000 ₪

(בשים לב לגילו של התובע, שיעור השתכרותו, שיעור הנכות,

נתוני שכרו מאז התאונה ועד כה ומכלול הנתונים הנדרשים)

עזרה והוצאות מכל סוג – 12,000 ₪

מסכומים אלו ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי בהצמדה בלבד ויווספו אליהם אגרה ושכר טרחת עורך דין.

ההצעה היא הערכה בלבד על פי הנתונים כעת ואין בה כדי לחייב.