פלונית נ' חיון ואח'

מבוא

1. בפני תביעה לסילוק יד הנתבעים מדירה אותה רכשו בדמי מפתח, כדיירים מוגנים ביום 19.8.03, בעילה של אי תשלום דמי שכירות.

    

2. התובעת זכתה בדירה בירושה מבעלה המנוח, שירש אותה מאביו, כאשר על פי הצוואה נאסר למכור הדירה. סכום דמי השכירות על פי החוזה עומד על 150 ₪ לחודש, צמוד למדד, כשמועד התשלום אחת לשנה מראש, החל מיום 1.2.04.

   הנתבעים הם "דייר נכנס", שרכשו הזכות לדיירות מוגנת ושילמו דמי מפתח בסך 100,000 דולר.

   כבר בתחילת הדרך עלו יחסי הצדדים שבפניי על שרטון, כאשר הנתבעים סירבו לשלם דמי שכירות בגין שלושת החודשים הראשונים, בשל אי קבלת המפתח במועד מהדייר היוצא, התובעת עמדה על התשלום, ומאוחר יותר כשהתברר שהפרו חוזה כשהשכירו הדירה שלא על פי תנאי החוזה.

    

   תביעה קודמת לפינוי 

3. בת.א. ת.א. 2396/06 נתבעו הנתבעים לפנות הדירה בשל אי תשלום דמי שכירות ובשל השכרת הדירה בשכירות חופשית שלא על פי תנאי ההסכם. ההסכם התיר השכרה מעת לעת, כאשר הנתבעים ישהו בחו"ל לצרכי שליחות, וכאשר תקופת שכירות אחת לא תעלה על שנה רצופה. הנתבע טען כי הדייר הקודם השכיר הדירה ללא כל תנאי ולכן הסכים לרכוש הדירה בדמי מפתח (פרו' בדיון שלפניי, עמ' 7 ש' 22-25). מכל מקום, תנאי ההשכרה נכתבו באופן מפורש בחוזה והוכח כי הדירה הושכרה כל הזמן, לתקופות קצרות ולתקופה שעלתה על שנה, גם כאשר הנתבעים שהו בארץ ולא בחו"ל, ומתגוררים בדירה מושכרת אחרת בישוב עמנואל (ההפרש בין דמי השכירות המשולמים לאלו שהתקבלו סייע להם בכלכלת משפחתם מרובת הילדים).

    

4. כב' השופטת א' זיסקינד הורתה על פינוי הנתבעים ושללה האפשרות ליתן להם סעד מן הצדק. היא ראתה בנתבעים שוכרים שעשו רווחים קלים על חשבון התובעת, ואשר הפרו את החוזה הפרה יסודית מספר פעמים. בנוסף לצו פינוי חויבו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 25,000 ₪.