ת"א 22267-11-13 מיחזור פלדה בע"מ ואח' נ' מתכות טמרה למסחר בע"מ ואח'

1. לפניי שתי בקשות: האחת לבטל צו מניעה זמני שניתן בהעדר והשנייה לבטל צו עיקול זמני, שאף הוא ניתן בהעדר.

המבקשים הם חלק מהנתבעים, ולמען הנוחות ייקראו להלן הצדדים "התובעת" ו"הנתבעים" בהתאמה.

תמצית כתב התביעה 

2. התובעת עוסקת במיחזור ועיבוד של גרוטאות ברזל. הנתבעת 1 (להלן "מתכות טמרה") עוסקת באיסוף פסולת מתכת, אותה נהגה לספק לתובעת לצורך מיחזור. הנתבעים 2-3 הם מנהליה ובעלי המניות שלה.

3. בכתב התביעה פרשה התובעת פרשה של מרמה והונאה שביצעו כלפיה, לטענתה, הנתבעים: התובעת טענה, כי הנתבעים 1-3 ביצעו את מעשי המרמה באמצעות משאיות שבבעלותם, בהן הובילו את פסולת המתכת. נטען כי המשאיות המגיעות נשקלו בעמדת השקילה, בסמוך לשער המפעל על מנת לקבוע את משקלן ברוטו (משאית וסחורה), זאת בפיקוח שוקל מטעם התובעת. על פי הנוהל שהיה קיים, השוקל מסר לנהג המשאית טופס ידני ובו, בין היתר, פירוט המשקל של המשאית כולל הסחורה שעליה. משם עברה המשאית אל עמדת המסווג מטעם התובעת. המסווג קבע את סוגה ואיכותה של הסחורה והורה על פריקתה. לאחר מכן חזר נהג המשאית עם המשאית לעמדת השוקל, המשאית נשקלה שוב, ונקבע המשקל נטו של הסחורה שסופקה, לפיו קיבלה מתכות טמרה את התמורה עבור סחורתה.

4. נטען כי השוקל מטעם התובעת, הנתבע מס' 12 (להלן "שגיב"), שיתף פעולה עם הנתבעים 1-3. נטען כי היו מספר שיטות על מנת לגנוב מאת התובעת: אחת מהן הייתה, שכאשר משאית אחת של מתכות טמרה עלתה על המשקל, עלתה עמה משאית שנייה, רק בגלגליה הקדמיים, כך שהמשקל ברוטו נרשם כגבוה בהרבה מהמשקל הנכון. בטופס הידני שניתן לנהג לאחר שקילת המשאיות, נרשם המשקל ברוטו בפועל וזאת על מנת שלא לעורר את חשדו של המסווג. רק לאחר השקילה והסיווג, כאשר הנהג חזר עם הטופס הידני, שינה שגיב בתעודת השקילה את המשקל ברוטו של המשאית למשקל, שכלל גם את המשקל שהוסף מגלגלי המשאית שעלו אף הם על המשקל. שיטה נוספת הייתה ששגיב נהג להעתיק את משקלן של משאיות שלא היו של מתכנות טמרה על טפסים שהתייחסו למשאיות שלה. עוד נטען כי למתכות טמרה הייתה משאית בעלת שתי "אמבטיות". כאשר הגיע המשאית זו ורק "אמבטיה" אחת הייתה עמוס בפסולת מכת, רשם שגיב ששתי האמבטיות הגיעו מלאות, ומשקל הסחורה במשאית נרשם ככפול. כמו כן טענה התובעת, כי התברר עם פתיחת החקירה מטעמה, כי המשקל שנרשם לגבי חלק מהמשאיות של מתכות טמרה, היה בלתי ריאלי; היא הסיקה זאת מכך שמדובר במשאיות קטנות שאינן יכולת להעמיס מעל ל-5-6 טון, ונרשם לגביהן שהן שקלו בעמדת השקילה כ- 35 טון, דהיינו כ- 15-20 טון מעל ליכולת הקיבול שלהן. התובעת הדגישה שכאשר שגיב לא עבד, הנתונים שהתקבלו היו סבירים למשקל המשאיות.

5. נטען כאמור, כי שגיב הודה במעשיו ובשיטות הפעולה שתוארו לעיל. הוא הדין בנתבע מס' 8, שהיה אחד הנהגים מטעם מתכות טמרה.