פלונית נ' פלוני ואח'

1.התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה, לפי חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן: החוק למניעת הטרדה מינית או החוק). בתביעה נטען שבשנת 2016 הנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע), בעת היותו קצין בשירות קבע, ביצע בנתבעת, שהייתה חיילת בשירות סדיר תחת פיקודו, הטרדות מיניות, מעשים מגונים ומעשי סדום, אשר גרמו לה לתגובות פוסט-טראומתיות, לרבות חרדות, התקפי פניקה ודיכאון, ואשר בגינן נקבעה לה נכות רפואית על-ידי המוסד לביטוח לאומי. עוד נטען כי הנתבעת מס' 2 (להלן: הצבא או המדינה), בהיותה "מעסיק" כהגדרתו בחוק, הפרה חובות חקוקות, כאשר גורמי פיקוד בבסיס בו שירותו התובעת והנתבע לא נקטו בצעד כלשהו, על אף שידעו, חלקם בפועל וחלקם בכוח, על מעשיו של הנתבע.

אשר לפיצוי המותנה בהוכחת נזק - בסעיף 108 לכתב התביעה עתרה התובעת לפיצוי בגין ראשי נזק של כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה, אובדן הנאות חיים ופגיעה בקשר זוגי, הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות ועזרת הזולת.

התובעת עתרה לחייב את הנתבעים לכל הפחות בתשלום הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק למניעת הטרדה מינית (120,000 ₪) בגין כל מעשה הטרדה שביצע הנתבע, תוך התחשבות בחומרת המחדל של הצבא, אשר, למרות שידע על מקרי ההטרדה, לא עשה דבר בנידון.

בכתב התביעה נכתב כי הפיצוי הנתבע מהצבא אינו בגין נזק הגוף שנגרם לתובעת ממעשיו של הנתבע, אלא בגין עצם הפרת חובה חקוקה (לפי החוק למניעת הטרדה מינית והתקנות שהותקנו על פיו), המהווה עילת תביעה עצמאית שאינה מחייבת קיומו או הוכחתו של נזק, לא כל שכן נזק גוף, ובנוסף - בגין עילות נזיקיות שאינן בנות פיצוי לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים), כגון פגיעה בכבוד, בפרטיות ובאוטונומיה. התובעת הוסיפה וטענה כי הפרת חובות שנקבעו בחוק למניעת הטרדה מינית ובתקנות שהותקנו על-פיו על ידי הצבא אינה חוסה תחת החסינות הקבועה בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים).

2.המדינה הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגדה, לאור כלל ייחוד העילה שבחוק הנכים וסעיף 6 שבחוק הנזיקים האזרחיים. היא טענה כי התובעת אינה יכולה לטעון כי נגרמו לה נזקי גוף ולתבוע מהנתבע פיצוי בגינם, ובעת ובעונה אחת לתבוע את המדינה בלבד בסעד בגובה הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק למניעת הטרדה מינית. עוד צוין כי משטענה התובעת לנכות נפשית שנגרמה לה כתוצאה מהטרדה מינית על-ידי הנתבע, בהתאם לעיקרון ייחוד העילה פתוח בפניה מסלול התביעה מכוח חוק הנכים ונחסמת בפניה האפשרות לתבוע את המדינה בגין נכות במסלול משפטי אחר.

3.התובעת התנגדה לבקשה, והפנתה להחלטות שניתנו בערכאות הדיוניות ובהן נדחתה טענת החסינות בנסיבות דומות, וביניהן לפסק הדין ברע"א (מחוזי ת"א) 29238-05-21 מדינת ישראל - צה"ל - משרד הביטחון נ' פלונית (ניתן ביום 9.6.2021) (להלן: פרשת החיילת). באותה פרשה חיילת הותקפה מינית על-ידי סמלת המחלקה, והגישה בבית משפט השלום תביעה נגד הסמלת ונגד צה"ל בעילות נזיקיות ובעילה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית. בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי "בדין קבע בית משפט קמא כי בשלב זה אין מקום להורות על סילוקה של התביעה על הסף מן הטעם של ייחוד העילה".

4.בתגובת המדינה לתשובה היא הפנתה להחלטות שיפוטיות אחרות, וטענה כי הנכות הנפשית לה טוענת התובעת בכתב התביעה משליכה על כל הסעדים שנתבעו. עוד נטען כי לא ניתן להסיק מפסק הדין בפרשת החיילת לענייננו, מאחר ושם נקבע שהחיילת העלתה טענות מכוח החוק למניעת הטרדה מינית בלבד ולא טענה לקיומה של נכות כלשהי, ומשכך לא מתקיים כלל ייחוד העילה.

כלל ייחוד העילה - ההלכה הפסוקה