ת"א 22256-03-11 אילי דיבסי נ' גלאל נאסר אלדין

ביום 6.1.15 ניתן פסק דין ולפיו נקבע, בין היתר, כי על המשיב (להלן: "הנתבע") לשלם למבקש (להלן: "התובע") את הוצאותיו בהליך ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 40,000 ₪.

הנתבע שילם את שכר הטרחה וחלק מההוצאות שנתבקש לשלם על ידי בא כוח התובע.

בבקשה שלפניי עותר התובע לחיוב הנתבע בהוצאות תרגום מסמכים בסך של 5,428 ₪ וכן בהוצאות משרדיות בסך של 6,125 ₪. הוגשה תשובת הנתבע וכן תגובת התובע לתשובה.

עיקר טענות התובע

1. לטענת התובע, הכלל הוא כי בעל דין אשר זכה בדין, זכאי להחזר מלוא הוצאותיו הריאליות, ככל שהן מידתיות, סבירות והכרחיות לניהול ההליך.

2. בהקשר זה נטען, כי כל הוצאות התובע מגובות בראיות וקבלות אשר הוצגו לנתבע וצורפו לבקשה זו, וכי הן מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. אשר להוצאות התרגום נטען, כי הן הוצאו לתרגום המכתבים ששלחה הנתבעת 3 לתובע, אשר נכתבו בצרפתית ותורגמו לעברית, וצורפו כנספחים לתצהירו של עו"ד בכר. תרגומם של המכתבים היה נחוץ כדי להעיד על הכספים ששולמו על ידי התובע לנתבעת. כמו כן, היה צורך לתרגם לתובע את תצהיר עדותו הראשית מעברית לשפה הערבית, בה הוא שולט. אשר להוצאות המשרדיות נטען, כי הן כוללות צילום מסמכים הנוגעים לניהול התיק, נסיעות לדיונים ומסירות של כתבי בית דין וכי מדובר בהוצאות סבירות.

   עיקר טענות הנתבע

3. לטענת הנתבע, הבקשה הוגשה בשיהוי, למעלה משישה חודשים לאחר מתן פסק הדין ובחלוף כארבעה חודשים לאחר שהנתבע שילם לתובע הוצאות משפט בגין אגרת בית משפט והוצאות הקלטה ותמלול דיונים, וכן שכר טרחת עו"ד. התובע קיבל את התשלום ללא כל מחאה, ועל כן הוא מנוע כעת מלטעון טענות נוספות לעניין ההוצאות.

4. לטענתו, ההוצאות שמבקש התובע לשום אינן בגדר הוצאות שהוצאו לצורך ההליך, שכן התובע לא תמך את בקשתו בתצהיר ולא פרט אלו מסמכים שבגינם הוצאו הוצאות התרגום קשורים להליך, ומה הקשר בין ההוצאות המשרדיות לבין ההליך, וכן מה טיבן ומהותן של ההוצאות המשרדיות.

   דיון

5. פסיקת הוצאות המשפט היא חיוב מן הדין, הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט. במסגרת שיקוליו מאזן בית המשפט בין העקרונות הבאים: עיקרון הבטחת זכות הגישה לערכאות, עיקרון השמירה על זכות הקניין של הפרט, עיקרון השוויון בין בעלי הדין וכן ניהול משאביה של מערכת השפיטה. נסיבות המקרה נשקלות לגופן: אופייה של התובענה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו, וכן הדרך שבה פועל בעל דין (ראו: ראו תקנות 513-511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391 (2005)).

6. שיעור ההוצאות וסבירותן ייקבעו גם הם בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה – התנהגות הצדדים בהליך, הפרופורציה בין הסעד שנתבקש לבין הסעד שנתקבל וכן מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו (בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר (30.6.2005), פסקה 24 והאסמכתאות שם).