ת"א 22228-12-11 זיידן נ' פקדו

במקור התביעה בפני החלה את דרכה כבקשה לביצוע שטר לפי סעיף 81א(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. בהמשך הוגשה תביעה באותו תיק על הסכום הזהה לסכום על פיו נפתח תיק ההוצאה לפועל. באי כוח הצדדים חלקו בשלב ניהול התיק האם התביעה נותרה בעילה שטרית, כטענת בא כוח התובע, או עברה לעילת היסוד על פי טענת בא כוח הנתבע כאשר הוגש כתב תביעה מתוקן על סך של 141,548 ש"ח. כפי שאראה להלן, כתב התביעה המתוקן משלב הן מהעילה השטרית והן מעילת עסקת היסוד.

עילת היסוד היא תביעה של משכיר נגד השוכר שלו לסילוק חוב דמי אחזקה שהתובע חב בהתייחס לחנויות בשוק העירוני בבאר שבע. סכום התביעה התייחס לחובות של השנים 1996 -2004 , תקופה עליה נתבע התובע על ידי עיריית באר שבע (להלן: "המחכירה") . על הסכום של החוב שנקבע בפסק דין שבין המחכירה לתובע, גם נתבע תשלום של שיק שניתן כשטר בטחון שמספרו 790. כמו כן מתייחסת עילת התביעה לחוב דמי אחזקה בשנים 2000 ו- 2001 שכלולים בתקופה האמורה לעיל, אשר בגין כל שנה נתבע שיק נפרד כאמור להלן.

תיק ההוצאה לפועל נפתח לגביית שיק מס' 64500718 על סך של 9,000 ₪. מועד הפירעון הוא: 29/7/2009 (להלן: "שיק מס' 718"). בכתב התביעה המתוקן יוחס השיק לחוב לשנת 2000 של דמי אחזקה. שיק מס' 64500719 הוא על סך של 8,767 ₪ ומועד הפירעון הוא: 29/7/2009 . בכתב התביעה המתוקן יוחס השיק לחוב לשנת 2001 של דמי אחזקה (להלן:" שיק מס' 719"). וכן שיק מס' 64589790 על סך של 110,000 ₪ ומועד הפירעון הוא: 29/7/2009 (להלן: "שיק מס' 790"). אין מחלוקת כי כל שיק ניתן כשהסכום בו ומועד הפירעון בו פתוח. לגבי שיק מס' 790 נרשם בספח שהוא לביטחון. כל השקים ניתנו עד כולל לשנת 2003.

אקדים כי שלושת השקים מולאו בדיעבד בהקשר לחוב דמי אחזקה לאחר שהוא נקבע בפסק דין . כאשר שיק מס' 790 כולל את החובות בשקים 718 – ו- 719 .

רקע

שלושת השקים ניתנו בהקשר לעסקת שכירות של שתי חנויות , מספר 5 ו – 6 בשוק העירוני של באר שבע (להלן: "החנויות"). תחילת הקשר העסקי בין התובע, המשכיר לנתבע, השוכר , בראשית שנות ה- 90. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע סיים את הקשר עם התובע ויצא מהחנויות בשנת 2007. התובע חכר את החנויות מעיריית באר שבע באמצעות החברה לפיתוח באר שבע בע"מ. בהמשך נכנסה מנהלת השוק העירוני לנעלי החברה הכלכלית . התובע חלק עם המנהלת על הזכות לגבות ממנו דמי אחזקה והוא לא שילם אותם. הוא גם לא שילם דמי חכירה. לכן הוגשה נגדו תביעה בשנת 2000 על חובותיו למחכירה (ת.א. 6431/00 בית המשפט השלום באר שבע. להלן: "התביעה הראשונה"). בהמלצת בית המשפט הופרדו התביעות והתביעה בגין דמי האחזקה הוגשה בשנית בשנת 2004 (ת.א. 6507/04 בית המשפט השלום בבאר שבע. להלן: "התביעה השניה"). פסק הדין בתביעה השניה ניתן ביום 13.11.07 ופסק הדין בערעור ניתן ביום 5.5.09 (ע"א 1210/07 , בית המשפט המחוזי בבאר שבע).

לטענת הנתבע השקים נמסרו במהלך תקופה השכירות. שיק מס' 790 מולא והוגש לפרעון יחד עם שקים 718 ו – 719 בשנת 2009 .

לטענת התובע הוא עיכב את המילוי של שלושת השיקים בהסכמה של הנתבע, להמתין להכרעה של בית המשפט בסוגיית המחלוקת עם המחכירה לגבי דמי האחזקה.

לגבי השקים נטען כי הנתבע מסר לתובע שתי המחאות חתומות ללא תאריך נקוב "והותיר לתובע את האפשרות למלא את התאריך בעצמו. ". לשיטת התובע הוא השלים את החסר מבחינת מועד הפרעון בשנת 2009 . נטען כי היה חוב של דמי האחזקה עוד במהלך שנות ה- 90 אבל "עיקר התביעה היא בגין אי תשלום דמי האחזקה למן המחצית השניה של שנת 1999 ועד לשנת 2004. " (סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן).

התובע גם פירט בכתב התביעה המתוקן כי שיק מס' 790 מולא לכיסוי חוב דמי האחזקה מבחינת הסכום שהתובע נתבע לשלם בהוצאה לפועל על ידי המחכירה (סעיף 13 לכתב התביעה המתוקן).

סוגיית תשלום דמי האחזקה הייתה במחלוקת בין התובע לבין המחכירה. המחלוקת הייתה לגבי החיוב שלו לשלם חוב של השוכר שלו (סעיף 11 לתצהירו) כפי שאכן נקבע בחוזי השכירות שבינו לבין השוכר עד לשנת 2004 (סעיף 13 לחוזי השכירות עם הנתבע). טענת הגנה שלא התקבלה בתביעה נגדו. כן הוא טען לחיוב כפול . קרי, הן הארנונה העירונית והן דמי האחזקה כטענת הגנה נוספת.

לטענתו הוא תיאם את התקיפה של התביעה השניה עם הנתבע.