ת"א 22221-10-14 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ' כץ

בפני בקשה לצו גילוי ועיון במסמכים שהגיש הנתבע.

עסקינן בתיק משנת 2014. החלטת בית המשפט הראשונית בעניין גילוי מסמכים ניתנה עוד ביום 3.9.15. בין הצדדים התנהלו הליכי גילוי מסמכים והוגשו אף בקשות בעניין זה במהלך שנת 2016. ביום 22.9.16 הודיעה התובעת לבית המשפט כי הושלמו הליכי גילוי מסמכים. להודעה זו, שהנתבע אינו טוען כי לא קיבלה לא הגיב הנתבע ולא הגיש כל בקשה לבית המשפט. בקשה חדשה בנושא גילוי מסמכים הוגשה על ידי הנתבע רק ביום 28.6.17 והסתמכה על פנייה חדשה של מומחה של הנתבע מחודש מאי 2017. כפי שקבעתי בהחלטה מיום 28.6.17, המועד לדרישת מסמכים חלף עבר לו, למעט מסמכים אותם ידרוש המומחה מטעם בית המשפט מאת הצדדים. פתיחת ההליכים המקדמיים מחדש תעכב את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט וזאת ללא הצדקה, לאחר שהתעכבה כבר בשנה תמימה.

הבקשה הנוכחית מיום 3.7.17 הינה נסיון למעשה לעקוף את החלטתי מיום 28.6.17 בלא להתייחס אליה כלל, ומבלי לפרט את הליכי גילוי המסמכים שהתנהלו, ומבלי ליתן כל הסבר מדוע מוגשת הבקשה בשלב זה, לאחר שהתנהלו הליכי גילוי מסמכים לפני זמן רב. מדובר בבקשה גורפת שמעיון בה מתייחסת למאות מסמכים חשבונאיים אם לא יותר מכך: כרטסות, חשבוניות נשוא הכרטסות, דוחות חשבונאיים, פנקסי חשבונות ועוד ועוד... עוד מתבקשים "הסברים" למסמכים חשבונאיים, כשלא ברור מכוח איזו סמכות בתקנות נדרשים הסברים אלה (ראה: ע"א 267/81 מזרחי נ' מלון קזינו אילת בע"מ, פ"ד לח (1) 589 (1984)).

על פי תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נקבעה מסגרת זמנים להגשת בקשות לגילוי ועיון במסמכים. אין חולק כי המועדים הקבועים בתקנה חלפו עברו לפני זמן רב מאוד. בנסיבות אלה אין זכות מוקנית לצד לקבל צו לגילוי ועיון במסמכים, אלא הבקשה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר יתחשב הן בשלב בו נתון המשפט והן ברלבנטיות המסמכים הנדרשים (ראה: רע"א 2362/90 הלפור תעשיות בע"מ נ' מיליקובסקי, פ"ד מד (4) 285 (1990); רע"א 4487/14 אברמוביץ נ' קונדה [ניתן ביום 11.9.2014]). ניתן היה אפוא לצפות כי המבקש יפרט, מה בדיוק הומצא עד עתה, מה בדיוק המסמכים החסרים, מדוע לא התבקשו מסמכים אלה קודם לכן, ומדוע הם מתבקשים כעת. המבקש לא עשה דבר מכל אלה. בנסיבות אלה, ומקל וחומר נוכח הצו הגורף המתבקש, דינה של הבקשה להידחות. ברור הוא כי קבלת הבקשה משמעה הינו עיכוב חוות דעתו של המומחה בחודשים רבים, או לחילופין טענה לאחר מכן כי יהא צורך "בהשלמת" חוות הדעת שתינתן נוכח מסמכים חשבונאיים נוספים שלא עמדו בפני המומחה. זאת אין בדעתי להתיר, כפי שהבהרתי בהחלטתי מיום 28.6.17.

"נזק" של ממש גם איני מוצא באי העתרות לבקשה. הבהרתי בהחלטתי הנ"ל, כי ככל והמומחה מטעם בית המשפט ידרוש מסמכים חשבונאיים נוספים לצורך חוות דעתו, ואלה לא יומצאו לו, פתוחה הדרך בפניו לפנות לבית המשפט, כך שברור שככל ונדרש מסמך חשבונאי קריטי לבדיקת המחלוקת בין הצדדים, מן הסתם המומחה מטעם בית המשפט ידע לדרוש מסמכים אלה.

אשר על כן הבקשה נדחית. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ז, 16 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.