ת"א 22218-09-17 גולדברג נ' נתיב הגדוד מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח'

1.התביעה שבכותרת נועדה בעיקרה למתן צו עשה שיחייב את הנתבעים לספק לתובע מים לצריכה ביתית. לכאורה, התביעה מתבססת על הסכם מיום 1.8.2006, ומטעם זה טען ב"כ התובע כי מדובר בתביעה חוזית המצויה בסמכותו של בית-משפט זה. דא עקא, עיון בכתב התביעה מעלה כי הוא נסמך גם על עילות וחיקוקים שאינם במישור החוזי. זאת ועוד; למרות שההסכם הנ"ל מיום 1.8.2016 נחתם בין הנתבעת 1 בלבד (האגודה השיתופית) לבין התובע (וחברה בע"מ), ראה התובע לתבוע בהליך שבכותרת לא רק את הנתבעת 1 (האגודה השיתופית), אלא גם את הנתבע 2 (הועד המקומי). אף בכך יש כדי לתמוך במסקנה לפיה התביעה אינה מבססת עצמה רק על ההסכם. היא נשענת לפי נוסחה ולפי מהותה גם על עילות נוספות, לרבות עילות מהמשפט המנהלי-חוקתי (בין היתר בשים לב לכך שמים מהווים משאב ציבורי וצורך חיוני לקיום).

2.נראה כי בחירת התובע להפנות את תביעתו לא רק כנגד הנתבעת 1 (האגודה השיתופית) אלא גם כנגד הנתבע 2 (הועד המקומי), אינה מקרית. סעיף 97(א) לתקנון המועצות האזוריות (יהודה והשומרון), התשל"ט-1979 (להלן: תקנון המועצות האזוריות) קובע כי: "בכפוף לאמור בסעיפים 97א ו-97ב, מי שמכהנים בישוב שיתופי, במועד פלוני, כחברי ועד ההנהלה של האגודה השיתופית להתיישבות החקלאית של הישוב...יכהנו גם כחברי הועד המקומי של הישוב". הנה כי כן, מכוח הסדר זה הרי ככלל, ועד ההנהלה של הנתבעת 1 כאגודה שיתופית, משמש כוועד מקומי של היישוב. סמכויות הוועד המקומי מפורטות בסעיף 112 לתקנון הנ"ל, ומתייחסות בין היתר לסמכויות לפי סעיף 57(א)(11) לתקנון, שעוסק בהרחבה בענייני מים. נראה כי זהו הרקע לכך שמכתב ההתראה לתובע לפני נקיטת הליכים משפטיים מיום 9.8.2010 (נספח ד' לכתב-התביעה), נשלח בשם האגודה השיתופית והועד המקומי גם יחד. בהתחשב בכך, הוגשה התביעה כנגד שני הגופים האמורים יחדיו.

3.סעיף 126(ב) לפרק ט"ז לתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), התשמ"א-1981, אליו מפנה סעיף 121א לתקנון המועצות האזוריות, קובע כי בית-משפט לעניינים מקומיים באזור, מוסמך לדון בין היתר: "בכל ענין ... שבתקנון ובנספחים לו". סעיף 57(א)(11) לתקנון המועצות האזוריות, עוסק בענייני מים באופן רחב, לרבות הסדרה של "אספקת מים ציבוריים על ידי ברזי מים והשימוש בהם" וכן קביעת "התנאים שבהם יש לספק מים לצרכי בית ולצרכים אחרים ואת המחיר שישולם בעד המים שסופקו כאמור ואגרות בעד התקנת האמצעים להספקתם". מהוראות אלה מתבקשת לכאורה המסקנה לפיה בית-המשפט לעניינים מקומיים באזור הוא המוסמך לדון בענייני מים, וזאת אף אם בנסיבות המקרה דנן הסדרת הסוגיה של אספקת מים ביחסים שבין הנתבעת 1 לתובע, נעשתה בשעתו באמצעות הסכם. יוער כי בהתאם להלכה הפסוקה, מדובר בסמכות שיפוט הנקבעת בהתאם ל"מבחן העניין", להבדיל מ"מבחן הסעד" (ראו והשוו: בג"צ 6355/16 כלל גלגלי פרסום נגד עיריית מודיעין עילית, פסקה 4 (1.9.2016)).

4.בהתחשב בכל אלה, בטרם תתבקש תשובת הנתבעים לתגובת התובע לעניין בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף, וכן בטרם יוגש כתב-הגנה מטעם הנתבעים, על הטרחה וההוצאות הכרוכים בכך - יודיע ב"כ התובע עד יום 1.12.2017 מדוע לא תימחק התביעה שבכותרת, על-מנת שיוגש על-ידי התובע הליך מתאים לבית-המשפט לעניינים מקומיים באזור.

לעת עתה, המועד להגשת כתב-הגנה על-ידי הנתבעים כאמור בפסקה 3 להחלטתי מיום 23.10.2017, יוארך עד למתן החלטה אחרת.

עיון פנימי: 2.12.2017.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשע"ח, 01 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.