פלונית נ' שטרן

כללי

1.לפניי תביעה לפיצוי בגין רשלנות נטענת בטיפול בשיניים.

התובעת תמכה תביעתה בחוות דעתו של ד"ר שלמה ברק, ואילו הנתבע תמך הגנתו בחוות דעתו של ד"ר אלן פרידמן. שני המומחים הגישו אף חוות דעת משלימות מטעמם. בשל הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר רן יהלום. המומחה השיב לשתי סדרות של שאלות הבהרה מטעם התובעת ואף נחקר על חוות דעתו. כמו כן התובעת והנתבע הגישו תצהירי עדות ראשית שעליהם נחקרו.

תמצית העובדות

2.התובעת, ילידת 1944, הגיעה בחודש יולי 2012 אל הנתבע לצורך טיפול בלסת עליונה ולשם סיום ביצוע שיקום קבוע בלסת תחתונה שהחל בטיפול אצל רופא אחר (סעיפים 3-1 לתצהיר התובעת ועדותה בעמ' 6 ש' 24-4).

3.תכנית הטיפול שהוצעה לתובעת על-ידי הנתבע בשתי הלסתות מתועדת ברשומה הרפואית בדרך של מסמך מיום 9.7.12 כתוב בכתב יד בצירוף צילום פנורמי שעליו הוסף כיתוב בכתב יד המתעד את ממצאי הבדיקה הקלינית ואפשרויות הטיפול. התובעת אף חתמה על המסמך הנ"ל. במעמד זה אף קיבלה התובעת מן הנתבע מסמכים, אשר לפי הנתבע ניתנים לכל מטופל חדש וכזה שהתכנית הטיפולית שלו כוללת השתלות, שבהם מוסבר אודות פרוצדורת ההשתלות וסיכוניה (עמ' 9-8 למוצגי התובעת ועדותה בעמ' 7 ש' 8-1, עמ' 8 ש' 13-12, עמ' 10 ש' 25-19; מוצג 2 עמ' 12-11 ומוצג 3 למוצגי הנתבע, סעיפים 9-8 לתצהירו ועדותו בעמ' 15 ש' 2 – עמ' 16 ש' 3, עמ' 17 ש' 28-24, עמ' 18 ש' 17-2).

ביחס ללסת העליונה תכנית הטיפול כללה עקירת שיניים והשתלת שתלים, גשר זמני ובהמשך קבוע. ואכן בהתאם להסכמת התובעת בשלב ראשון ביום 22.8.12 הנתבע עקר את שיניה בלסת העליונה, השתיל שתלים והתקין גשר זמני. בביקורים עוקבים נעשו תיקונים לגשר הזמני (סעיף 7 לתצהיר התובעת; סעיפים 13-11 לתצהיר הנתבע; מוצג 2 עמ' 13 למוצגי הנתבע).

אשר ללסת התחתונה – לפי גרסת הנתבע הוצעו לתובעת שתי אפשרויות טיפול: לשים גשר קבוע מקדימה על השיניים הקיימות ולעקור ולהשתיל שתלים בשיניים האחוריות; או לעקור את כל השיניים, להשתיל שתלים ולשים גשר כמו בלסת העליונה. גרסת הנתבע נתמכת במסמך הנזכר מיום 9.7.12 שעליו כאמור חתומה התובעת. אלא שלגרסת התובעת, אף שהנתבע אמנם תיעד שתי אפשרויות אלה לטיפול בלסת התחתונה, הוא התעקש על האפשרות של עקירת כל השיניים (סעיפים 4-3 לתצהיר התובעת ועדותה בעמ' 7 ש' 8-7). מכל מקום אין חולק, וכמתועד ברשומה, שבשלב ראשון התובעת לא הייתה מעוניינת לבצע טיפול בלסת התחתונה (סעיף 6 לתצהיר התובעת; סעיף 12 לתצהיר הנתבע; מוצג 2, רישום מיום 14.10.12, עמ' 13 למוצגי הנתבע). אולם בהמשך ביום 2.1.13 בוצעה עקירה של השיניים שנותרו בלסת התחתונה, הושתלו שתלים והותקן גשר זמני (מוצג 2, רישום מיום 2.1.13, עמ' 14 למוצגי הנתבע). הצדדים חלוקים בשאלת הסכמתה מדעת של התובעת לטיפול זה שבוצע בלסת התחתונה. לשיטת הנתבע מעצם ביצוע הטיפול הלכה למעשה של עקירות ושתלים בלסת התחתונה, שבוצע לאחר זמן שאיפשר לה לחשוב ולבחון את הדברים, יש ללמוד על בחירת התובעת באפשרות טיפולית זו מבין שתי האפשרויות שהוצעו לה ועל הסכמתה לטיפול שכן ברי כי לא הכריח אותה לבצעו (סעיף 14 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 18 ש' 22 – עמ' 19 ש' 7). לעומתו טענת התובעת היא כי הייתה זו הסכמה כפויה בשל סבל רב שחוותה, כאבים ונפיחות בגין הגשר הזמני שהותקן בלסת העליונה, וכן לחץ שהפעיל עליה הנתבע לבצע עקירה של השיניים בלסת התחתונה בנימוק שהדבר יביא לאיזון בין הלסתות (סעיפים 13-8 לתצהיר התובעת ועדותה בעמ' 8 ש' 24-14).

4.התובעת לא הייתה מרוצה מן הגשרים הזמניים שבפיה. על כן פנתה לייעוץ של מומחה לשיקום הפה, ד"ר בן-ציון לאופר, כשהיא מצוידת במכתב פנייה של הנתבע אל ד"ר לאופר מיום 29.5.13 שבו נכתב בין היתר – "אשמח לקבל חוות דעתך שהיא מעוניינת בו. אנא להרגיש בנוח להסתכל ולהיות בקשר באם נוכל לעזור בכל דרך שהיא". במכתב המענה של ד"ר לאופר מיום 2.7.13 תועדו תלונות התובעת, ממצאי בדיקתה והאבחנה וכן המלצתו לבצע סט חדש של גשרים זמניים בגובה מעט נמוך משקיים, ולאחר שמגיעים לנוחות לעבור לגשרים סופיים. בהתאם לכך, כמתועד ברשומה מיום 2.10.13, הנתבע התקין בלסת התחתונה גשר זמני חדש – דק יותר, הגייני וקצר יותר, וכן ביצע שיפוץ, ליטוש ואיזון בביקורים נוספים מימים 21.10.13, 7.11.13 ו-25.11.13. טענות התובעת בתצהירה כי במקום להתקין גשרים זמניים חדשים כהמלצת ד"ר לאופר הנתבע הנחה רופא מתמחה אצלו לבצע ניסיון לשפץ את הכתר הזמני בלסת התחתונה, במהלכו יצא שתל אחד מימין שהוכנס חזרה על-ידי הנתבע, אינן עולות בקנה אחד עם הרישומים ברשומה הרפואית (סעיפים 18-15 לתצהיר התובעת ועדותה בעמ' 9 ש' 14-6; סעיפים 23-17 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 19 ש' 34-8; מוצג 2 עמ' 15-14, מוצג 4 עמ' 58, מוצג 5 עמ' 61-60 למוצגי הנתבע).

5.בשלב זה חלה הפסקה ממושכת ביותר בטיפול בתובעת, וזאת אף שלגרסת הנתבע הוסברה לתובעת החשיבות שבביצוע המשך הטיפול מוקדם ככל האפשר (סעיף 24 לתצהיר הנתבע). ברשומה הרפואית תועדה היתרה לתשלום בסך 36,000 ₪ (בניכוי 200 ₪ החזר חלק מן הייעוץ עם ד"ר לאופר שעלה 700 ₪) ולצד זאת צוין כי התובעת "מבינה שצריכה לשלם לפני התור הבא", ובהמשך נכתב כי "אין לה כסף להמשיך" (מוצג 2 עמ' 16-15). התובעת מאשרת את הדרישה ממנה לשלם את יתרת התשלום כתנאי להמשך הטיפול, אלא שהכחישה מכל וכל שלא היה לה כסף לשלם. לטענתה בשל סירוב הנתבע להתקין לה קודם כל גשרים זמניים חדשים, היא החליטה לחפש רופא אחר. אלא שלטענתה כל הרופאים שאליהם פנתה לא הסכימו להתקין גשרים קבועים על השתלים שרופא שיניים אחר עשה; חוץ מן המרפאה בהדסה שם הוצעה לה הצעת מחיר התחלתית של יותר מ-100,000 ₪ והיא לא יכלה לשלמה. על כן לדבריה בלית ברירה חזרה אל הנתבע, ושילמה לו את יתרת התשלום בתחילת חודש פברואר 2016 (סעיפים 21-20 לתצהיר התובעת ועדותה בעמ' 9 ש' 30 – עמ' 10 ש' 14, עמ' 11 ש' 6-1). או אז, בחלוף יותר משנתיים מאז ביקורה האחרון, בוצע לתובעת צילום פנורמי, היא נבדקה וטופלה במרפאת הנתבע על-ידי ד"ר עציוני שתיעד ברשומה ביום 22.2.16 כי התובעת "מרוצה מהשיניים למעלה מבחינה אסתטית. אין תלונה על כאבים אם כי אומרת שמדי פעם יש כאבים בחניכיים אך לא כרגע ולא זוכרת איפה. מרגישה שצד ימין יותר 'לוחץ' מצד שמאל. קושי לחתוך מזון כמו לחמניה קשה, אין בעיה בטחינה. מעוניינת להחליף זמני ישן תחתון גם". ד"ר עציוני ביצע לתובעת גשר תחתון חדש, ותיעד כי "עדיין מעט מפריע הסגר. הוסבר שכדאי ללכת כמה ימים ואם יפריע עדיין תחזור". אלא שהתובעת לא שבה עוד למרפאת הנתבע להשלמת הטיפול (סעיפים 26-24 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 21 ש' 28-6; מוצג 2 עמ' 16). לפי גרסת התובעת היא לא שבה להשלמת הטיפול מחמת שלא התקשרו אליה מן המרפאה לשם קביעת תור והיא חשה שהנתבע מתחמק ממנה. על כן התייאשה, איבדה אמון בנתבע, החליטה שלא לשוב לטיפול אצלו ולהגיש את התביעה דנן. את המשך הטיפול החלה בהדסה רק לאחר שניתנו חוות הדעת הרפואיות על-ידי ד"ר ברק וד"ר פרידמן מטעם הצדדים כאמור (סעיפים 25-23 לתצהיר התובעת ועדותה בעמ' 11 ש' 31 – עמ' 12 ש' 18).