ת"א 22163-07-11 אבו חמאד נ' בנק בפועלים סניף 631 ואח'

1.בפני תביעה על סך של 680,770.85 ₪ להשבת כספים שהתובעת חויבה בהם בחשבונה לטענתה תוך שימוש לרעה בכרטיס החיוב, תוך התמקדות במשיכות מבנקט/כספומט ופעילות בחשבון הבנק שלה של לקיחת הלוואות, השקעת כספים, פיקדונות ושחרור הפיקדונות לחשבונה באמצעות "פועלים בטלפון", במשך כ- 5 שנים (להלן: "הפעילות האסורה" ). לאחר שהתובעת עלתה על הפעילות האסורה בחשבונה, לבקשתה, החשבון נסגר לאחר יולי 2010 ובהמשך הוגשה נגדה תביעה בגין יתרת חובה בחשבון (ת.א. 56614-04-13 ביהמ"ש השלום בבאר שבע).

אקדים כי לא מצאתי בסיס לעילת התביעה נגד חברת האשראי, הנתבעת מס' 2 .

לגבי התביעה כנגד הבנק, הנתבע מס' 1, ב"כ התובעת טען כי בחשבונה של התובעת נעשה שימוש לרעה בכרטיס חיוב. נטען כי נטל הבאת הראיות עבר לנתבע מס' 1. התשתית הראייתית מצביעה על בעייתיות בהנחה משפטית זו. התביעה התבססה על הוראות סעיף 6(א) לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו – 1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב"). הוראות הסעיף קובעות שבנסיבות שנעשה שימוש לרעה בכרטיס חיוב על המנפיק להשיב ללקוח את הסכומים שהלקוח חויב בהם תוך שימוש לרעה בכרטיסו.

2.נטען כי על פני רצף של שנים בוצעו פעולות בחשבון התובעת של משיכות כספים בסכומים גדולים, מעל 1,000 ₪, וכן נטילת הלוואות , בפרקי זמן שונים, דרך החשבון באמצעות שירות שנקרא "פועלים בטלפון", והשקעת ההלוואות בחשבון פיקדון בחשבון (סעיף 7 לכתב התביעה המתוקן). התובעת צירפה לכתב התביעה מכתבים שהיא שלחה לבנק בסמוך לגילוי יתרת החובה בחשבונה . הראשון הוא מיום 8/7/10 לאחר קבלת חלק מדפי החשבון והיא פירטה שם את הסכומים במחלוקת מיום 7/4/09 ועד ליום 6/7/10. היא הוסיפה עוד סכומים במכתב נוסף מיום 21/7/10 . המכתב השני משלים את פרקי הזמן בין 19/2/06 ועד סוף שנת 2008. במכתבים מציינת התובעת את המשיכות במחלוקת, את ההלוואות ואת הפיקדונות שנפרעו שמקורן לא ידוע לה.

העולה מדפי החשבון הוא שראשית התמיהות שמציינת התובעת במכתביה הם מתהליך של משיכת פיקדון ב"טלר" (משיכה ביום 15/5/06). התובעת מציינת בסוף המכתב שלה מיום 21/7/10 שהיא זוכרת שיום אחד הציעו לה בבנק לסגור סכום של 80,000 ₪ והיא הסכימה ומכאן היא ממשיכה: " כנראה שמישהו מהבנק אולי (ההדגשה במקור- מ' ו' ) ניצל את התמימות שלי ונוכח לדעת שאני לא מבינה בניהול חשבונות בבנק ואז כנראה התחיל לבצע משיכות וכן הלאה מאחר והחשבון שלי כמעט רדום" (להלן: "מכתב החשד ").

3.מכתב התביעה לא ברור ממה מורכב הסכום שנתבע.

מכתב התביעה ניתן לדלות כי התובעת עותרת להשבת המשיכות שהיא חולקת עליהם (סעיף 15 לכתב התביעה המתוקן) אך היא גם חולקת על הלוואות ועל פיקדונות. לכאורה כל שנדרש הוא לסכום את הסכומים שעליהם יש מחלוקת. אך על פי העילה לפי סעיף 6(א) לחוק כרטיסי חיוב, על התובעת להצביע על כספים שנמשכו מחשבונה על ידי שימוש לרעה בכרטיס חיוב.

התובעת טוענת למשיכות מהחשבון , ומשיכות של פיקדונות מהחשבון. וכן נטילת 2 הלוואות. האחת מיום 17/1/10 על סך של 20,000 ₪ והלוואה שניה של ה- 30,000 ₪ מיום 11/2/10. תחילת המשיכות של הפיקדונות מקדימות את המשיכות בסכומים הגדולים שהם במחלוקת ואת ההלוואות.

ההלוואה מיום 17/1/10 ניטלה והוזרמה לחשבון שהיה ביתרת חובה של מינוס 6,560.78 ₪. באותו חודש בוצעו מהחשבון 3 משיכות של 3,095 ₪ ממועד הזרמת ההלוואה לחשבון וערב קבלת המשכורת עמד החשבון על 348.41 ₪. המשכורת נכנסה לחשבון ביום 1/2/10 בסך של 5,720.34 ₪ ובו ביום נמשך סכום נוסף של 3,095 ₪ ושוב ביום 9/2/10. החשבון אפוא חזר ליתרת חובה וביום 11/2/10 הוזרמה לחשבון ההלוואה השנייה של 30,000 ₪. לא ברור מכתב התביעה האם בית המשפט מתבקש להורות לבנק להשיב לתובעת את כל המשיכות במחלוקת וגם את ההלוואות. בהתייחס לזיכוי הפיקדונות שנמשכו - לפי מכתב התובעת מדובר בפירעון של פיקדון או פיקדונות על פני רצף של זמן. העיון בתדפיסי החשבונות מעיד גם על הפקדות לפיקדון. מכתב התביעה לא ברור האם המשיכות מהפיקדון היו מהפיקדון אליו התובעת התייחסה במכתבה. כמו כן חלק מהפיקדונות שנפרעו הוזרמו לחשבון כדוגמא דף חשבון מחודש 09/2005. התובעת ניהלה את התיק בהתבסס רק על דפי חשבון העו"ש אשר על פני הדברים חסרים מידע. כגון לגבי התיעוד של סגירת הפיקדונות, האסמכתאות לפרעונם, וההלוואות ומי הגורם שפרע את ההלוואה על סך של 20,000 ₪.

להשלמה, התהליכים הללו התנהלו על פני רצף של בין 4 -5 שנים והתובעת לא הלינה עליהם עד לשנת 2010. היא לא חלקה על קבלת דפי חשבון חודשיים אך היא טענה כי היא לא התייחסה אליהם. על בסיס התשתית העובדתית שהונחה בפני הטענה מעלה תמיהות. כי מדפי החשבון עולה כי הפעילות בחשבון, כולל הפעילות במחלוקת, לא הייתה רבה ומדובר גם באירועים שהיו צריכים לבלוט. לפחות משיכות, שהם במספרים גם אם המלל בעברית לא לגמרי ברור והזיכויים של הפיקדונות.