מועצה איזורית חוף השרון נ' חברת קולחי השרון בע"מ

תביעה לתשלום הסך של 4,802,224 ₪ בגין חיובי ארנונה לשנים 2015-2008.

הנתבעת הינה תאגיד הממוקם בשטח שיפוטה של התובעת והיא המחזיקה בנכס המשמש כמכון טיהור שפכים. התאגיד הוקם על ידי ארבע רשויות מקומיות: התובעת, המועצה האזורית תל מונד והמועצות המקומיות קדימה ואבן יהודה, אשר חתמו על הסכם ביום 9.2.1995 ובמסגרתו הוסדרה פעילות התאגיד. בתחילה כל אחת מהרשויות הנ"ל החזיקה במספר מניות שווה. כיום, כך על פי כתב ההגנה, חברת מעיינות השרון בע"מ מחזיקה ב-75% ממניות הנתבעת ואילו התובעת מחזיקה ב-25% ממניותיה.

התובעת טוענת כי חיובי הארנונה שהוטלו על הנתבעת על פי כל דין לא שולמו. התובעת מדגישה כי לנתבעת אין כל מחלוקת על היקף החיובים וחלק מהחיובים הנתבעים מבוססים על הסכמי פשרה שנחתמו בין הצדדים. כך בחודש דצמבר 2013 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה לסיום כל המחלוקות הנוגעות לחיובי הארנונה לשנת 2013, בו הוגדרו השטח, הסיווג והתעריף הנוגעים לשומת הארנונה של הנתבעת. בדומה, בשנת 2014 נחתם הסכם פשרה לסיום המחלוקות הנוגעות לחיובי הארנונה לשנת 2014.

משלא שולמו דמי הארנונה, גם לאחר חתימת הסכמי הפשרה, הוגשה התביעה שבפני.

בכתב ההגנה המתוקן שהוגש ביום 10.4.16 טענה הנתבעת את הטענות הבאות:

• התביעה הוגשה בחוסר תום לב כאשר בין הצדדים תלוי ועומד הליך בוררות הנוגע, בין היתר, לחובות כספיים אותם חבה התובעת לנתבעת. כל מטרת התביעה היא להוות משקל נגד לתביעה שהגישה הנתבעת.

• דרישת התובעת, המחזיקה 25% מהון המניות של הנתבעת, לשלם לידיה כספים מהווה הפרה של סעיף 192 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

• יש לדחות את דרישת התובעת לתשלומי ריבית והצמדה. דרישה זו נגועה בחוסר תום לב כאשר התובעת לא העבירה את הכספים שנועדו לפעילותה השוטפת של הנתבעת ובעצם הותירה אותה ללא מקור תקציבי לעמוד בחיוביה. בנוסף, חיוב הריבית עומד בניגוד להסכמה שגובשה בין ראש המועצה האזורית, מר אלי ברכה, והגזבר מטעמה, מר דורון כהן, לבין מנכ"ל הנתבעת, כי הנתבעת לא תשלם הפרשי ריבית והצמדה על קרן החוב.

ביום 13.8.17 ניתן פסק הדין בתביעת הבוררות וכך בעצם התייתר הדיון בטענתה הראשונה של הנתבעת. בפסק הבורר נדונו מחלוקות שונות ונקבע בין היתר כי התובעת חבה בתשלום לפי כמויות השפכים המוזרמות על ידה בפועל במתכונת "שווי הוגן" ועליה לשאת גם ברכיב המע"מ.