פלוני נ' דניה סיבוס בע"מ ואח'

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1957, בשעה שנפגע מחלק בולט של גדר במהלך ריצה (להלן: התאונה). 

1. לטענת התובע, במהלך פעילות ריצה שקיים ביום 22/4/14 בשעות הערב, הוא נפגע מפח בולט שהיה מנותק בחלקו העליון מהגדר לכיוון המדרכה, וכתוצאה מכך נחבל בראשו ובמצחו. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס (אשר הוזעק על ידי עוברי אורח) לבית החולים "אסף הרופא" שם נזקק לטיפול רפואי ושוחרר כעבור מספר שעות.

    

2. אין מחלוקת כי הגדר האמורה תחמה אתר בנייה שהיה באותה עת תחת אחריותה של הנתבעת 1. הנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבעת 1.

    

3. לטענת התובע, פגיעתו נגרמה כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת 1 אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, באי התקנתה של הגדר בצורה מקצועית ובאי דאגה לתיקון הרכיב בגדר שבלט כלפי כאמור המדרכה. כן, נטען כי לאחר התאונה ובעקבותיה, המפגע תוקן והוצב כיתוב על הגדר לפיו אין מעבר להולכי רגל.

    

   בכל הקשור לנזק, טען התובע כי כתוצאה מפגיעתו בתאונה נגרמה לו צלקת והוא חש ברגישות במצחו, מה שגורם לו לפגיעה בתפקודו היומיומי התקין בעבודה ובבית. בסעיף 13 לכתב תביעתו הדגיש התובע כי אינו טוען לנכות, ועל כן לא צורפה כל חוות דעת רפואית. מה שכן צורף לכתב התביעה היו, בין היתר, מסמכים רפואיים מחדר המיון המתעדים את קיומו של החתך במצח של התובע ("בקוטר 2 ס"מ בעומק 2 מ"מ").

    

    

4. הוכחת נסיבות התאונה ושאלת האחריות של הנתבעת 1; לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, מצאתי כי נסיבות התאונה ואחריות הנתבעת 1 לה הוכחו. גרסתו של התובע באשר לנסיבות בהן אירעה פגיעתו הייתה אמינה עלי, והיא נתמכת מתוכן האמור בתעודת חדר המיון; הפרטים הרלוונטיים במסמך הקשור לפינויו על ידי מד"א ומהתמונות אשר הוגשו במסגרת ת/1 (הוגשו במסגרת בקשה 3) ומלמדות על קיומו של המפגע האמור שהיה קיים בסמוך למועד קרות התאונה.

    

   באשר לשאלת האחריות, הרי שעל פי מבחני הפסיקה הצריכים, אין מחלוקת כי חלה על הנתבעת 1 חובת זהירות כמתקינת הגדר וכמי שאמונה על הסרת כל מכשול שעשוי להיגרם מנוכחותה כלפי משתמשי הדרך העוברים במדרכה הסמוכה אליה. הנתבעות לא העידו עדים ולא הציגו כל מסמכים אודות פעולות הפיקוח על ידי מי מטעמה בעניין הגדר או כל ראיה אחרת לפיה ניתן לטעון כי מצד הנתבעת לא נפל דופי בטיפול במפגע הישיר ממנה שבעטיו נפגע התובע. משעה שאין מחלוקת כי הגדר הייתה באחריותה של הנתבעת 1, הרי שעצם קיומה של הטייה בחלק העליון של גדר הפח כלפי המדרכה (בפי שניתן להתרשם מהתמונות נשוא ת/1), הינו בבחינת יצירת סיכון בלתי סביר לעוברי אורח ובכלל זה התובע במועד התאונה, ובכך הופרה חובת הזהירות כלפי התובע. גם אם נקבע בפסיקה שמדרכות אינן שטח סטרילי, במקרה דנן אין המדובר במפגע שהינו אינהרנטי למדרכה אלא לרכיב זר אשר נוצר מאחד מרכיביה של הגדר , דבר שהיה צריך להיות בידיעתה של הנתבעת.