ת"א 22108-11-13 עיסא עליאן נ' עבדאללה עליאן ואח'

ראשיתה של תובענה זו בצוואתה של אמו של התובע, שהיא גם סבתו של הנתבע 1. על פי צוואה זו, הסבתא המנוחה נתנה את רשותה לנכד (הנתבע 1) לגור בבית נשוא התובענה כל זמן שדודו, התובע, לא יהיה זקוק לבית "לצורכי מגוריו באופן קבוע". בתביעתו דורש התובע כי הבית יועבר לחזקתו, שכן הוא מעוניין לעבור ולהתגורר בו. הנתבע 1 ואשתו, שהיא הנתבעת 2, טוענים כי הדוד התגורר במשך כ- 50 שנה בארצות הברית, אך לאחר שצוואת הסבתא אושרה החליט לחזור ארצה, כדי לקבל לידו את הבית, אף שאין לו כוונה להתגורר בבית זה באופן קבוע.

השאלה העומדת להכרעתי היא האם תובענה זו צריכה להתברר בפני בית משפט השלום או שהיא בסמכותו הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה.

הנתבעים הסכימו כי ההליך יועבר לבירור בבית המשפט לענייני משפחה, ואילו התובע טען שהיות ומדובר בדוד ואחיין הרי שאין הם בגדר "בני משפחה" כהגדרת סעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה – 1995 ולפיכך על התובענה לידון בפני בית משפט זה

דיון והכרעה:

נראה כי נפלה טעות בהחלטת התובע להגיש את תביעתו לבית משפט זה, ובתגובתו לבית המשפט, שכן התובע התעלם מהוראת סעיף 1(6)(ה) לחוק, אשר קובעת את סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה "לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו". כלומר, לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בסכסוך בענייני ירושה אף כאשר הצדדים אינם בני משפחה כהגדרתם בחוק (וראו גם עז' 9880/99 (ת"א) לזר נ' וולפמן ואח', דינים משפחה, כרך א, 694, פיסקה 12, ותא (ת"א) 34799/05 לולו עזרא נ' שולמית ברגר [פורסם בנבו, 08/11/05] ).

על תכליתה של הוראת דין זה, שהינה חריגה, עמד כב' השופט סולברג לאחרונה ברעא 5267/14 אמיר דוד לוין נ' דליה שיוביץ [פורסם בנבו, 05/10/14]:

"מטרת ההוראה שבסעיף 1(6)(ה) לחוק "לקבץ הליכים שונים הקשורים בירושה וסובבים סביבה בבית-משפט אחד. כל זאת כחלק מן התכלית של חוק בית המשפט למשפחה לרכז בפורום שיפוטי אחד את מלוא המחלוקת בין בני משפחה" (ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529, 539 (2004) (להלן: עניין אלדרמן)). סיבה נוספת לכך שתובענות אלה תידונה בבית משפט לענייני משפחה, על-אף היותן תובענות אזרחיות 'רגילות', היא מומחיותו של בית משפט זה בתחום דיני הירושה (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 562 (מהדורה שלישית, 2012)). מטרות אלה עומדות גם ביסוד הסיפא לסעיף 1(6)(ה), אשר הוּספה לחוק במסגרת תיקון מס' 8 לחוק הירושה, התשנ"ח-1998, והרחיבה את סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה לדון גם ב"תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו" (ראו, עניין אלדרמן, בעמוד 539; שוחט ודוד שאוה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה 48 (2009) (להלן: שוחט ושאוה); ת"א (מחוזי חי') 818/03 עבדאלע'ני נ' עזבון עבדאלע'ני, [פורסם בנבו] פסקה 12 (31.1.2006) (להלן: עניין עבדאלע'ני); בעז קראוס דיני ירושה ועזבון 288 (2014)).

בעניינינו, התקיימו מספר הליכים במשך שנים ארוכות בבית המשפט לענייני משפחה בעניין צוואתה של הסבתא, וצו הירושה ניתן בניגוד לעמדתו של התובע.