ת"א 22087-06-14 גולדנצוייג נ' אמסטר ואח'

בהמשך לדיון במעמד הצדדים, אני מורה להמשך כדלקמן:

בכותרת התביעה, במהותה נרשם: "ביצוע פירוק שיתוף לפי פסק דין שניתן בתיק 80141/95, על פי הפניית בית המשפט המחוזי תל אביב בע"א 2895/07". הסעד המבוקש בסעיף 30 לתביעה בסופה הינו להורות על פירוק החלקה על דרך חלוקה לאורך בהתאם לנספח שצורף.

קורות הסכסוך והליכים קודמים פורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי, כב' ס. הנשיא השופט שנלר, בע"א 2895/07 מיום 16.2.14. למעשה, יש לבחון האם התביעה כפי שהוגשה והסעד המבוקש בה, תואם את החלטתו האמורה של כב' השופט שנלר, או את מצב הדברים נוכח פסק דין חלוט בערעור על בסיס הסכמה מ-2009.

לאחר עיון בכלל החומר, לרבות ברע"א 2176/14 שהוגשה על ידי התובע לבית המשפט העליון, ולא התקבלה בהחלטה מיום 13.4.14, מפי כב' השופט רובינשטיין, אני סבור שנוכח החלטת כב' השופט שנלר בעמ' 4 פסקה 10 ש' 16-17 להחלטה, לפיהן: "לאחר העיון, סבורני כי אין מנוס אלא להפנות את הצדדים, ובמקרה דנן, בעיקר את המערערים וכן את מנהל העיזבון, לבית משפט קמא"... ובהמשך בש' 19: "... וכי יש מקום לבירור עובדתי מלא...". ובעמ' 5 פסקה 13 ש' 7-8: "למעשה הסוגיה הניצבת לפתחנו, עניינה ביטול פסק דין מחמת שינוי עובדתי/תכנוני נטען, בכל הקשור לאפשרות הבניה בשטח זה או אחר". ובהמשך בש' 15: "...ועל כן יש להגיש בקשת ביטול שכזו, כתובענה בסדר דין רגיל, אשר תוגש לאותו בית משפט שנתן את פסק הדין...". ובסוף ההחלטה בעמ' 6 ש' 28-29: "משכך ולרבות לאחר שפסק דינו של בית משפט קמא, הפך למעשה לחלוט, אין מנוס אלא לקבוע כי הדיון במסגרת הערעור תם, לכל דבר וענין, וכשכל צד ישקול הכיצד לכלכל צעדיו."

כב' השופט רובינשטיין בבר"ע 2176/14 לגבי אותה החלטה בסע' ט' להחלטתו קובע: "... אין פסול בהחלטתו לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו מכוח תקנה 455 שמשמעותה האופרטיבית היא השבת הדיון אל בית משפט השלום לשם קביעת המסד העובדתי, הנדרש באשר להיתכנות יישומו של פסק דינו של בית משפט השלום".

מן האמור לעיל ברי שבדין הוגשה התביעה שבפניי ולצורך הבירור העובדתי שנדרש כלשון בית המשפט העליון באשר להיתכנות יישומו של פסק הדין שניתן בתיק בזמנו.

אמנם התובע, אליו מצטרפים הנתבעים 4 ו-5, פסע צעד נוסף ועותר לקביעה לענין דרך הפירוק באופן המנוגד לפסק החלוט שקיים בענין ואולם, בעיקרה ונוכח ההליכים וההחלטות עד כה עולה בבירור שיש לברר את מה שנקבע בתמצית על ידי בית המשפט העליון בציטוט לעיל. ברי שאותה בדיקה הינה הבסיס והיסוד לתביעה שבפניי, ונראה לי לגיטימי, ומבלי לקבוע כמובן כל ממצא בשלב זה, שעל מנת שהדיון לא יהיה עקר וכן לצורך סיום הסכסוך רב השנים, וכאשר הפירוק בפועל, שהפך לחלוט, אינו מתקדם, יישקל גם הסעד המבוקש בתביעה שהינו רלוונטי ויכול להיות פועל יוצא של הבירור שנקבע שנדרש, והכל תוך מתן זכות התייחסות/תגובה מתאימה משפטית או במסגרת הראיות לנתבעים 1 ו-2.

משכך, איני רואה מקום למחיקת או דחיית ההליך על הסף. על מנת לחסוך זמן והוצאות נוספות לצדדים, מוצע שהצדדים יגבשו הסדר דיוני לכל הפחות לגבי מחלוקת עובדתית אם קיימת וטעונה בירור בראיות לגבי היתכנות הפירוק על פי פסק הדין של בית משפט השלום שניתן בזמנו – החלוקה הרוחבית. גם אם אין הסכמה להודעה משותפת בענין, יכול כל צד ליתן הודעה לגבי עמדתו בענין על פי חומר קיים וללא צורך בשמיעת ראיות, ובכפוף להסכמה, ככל שתהיה, בית המשפט ימשיך מכאן למסקנות המשפטיות הנדרשות, ולאחר הגשת סיכומים של הצדדים.

בהעדר הסכמה דיונית או אחרת, יודיע התובע בתוך 30 יום מהיום על צורך במתן הוראות להמשך ותינתן החלטה בהתאם.