ת"א 22076-08 רשות הפיתוח נ' דוד יעקב

1.פסק דין בתביעה לפינוי הנתבע מהדירה בה הוא מתגורר.

2.עובדות המסגרת אינן במחלוקת של ממש.

א.אביו של הנתבע, אברהם יעקב המנוח, היה דייר מוגן בדירה נשוא המחלוקת שנים רבות.

ב.האב נפטר בשנת 1979, אימו של הנתבע כ- 4 שנים לאחר מכן, וכל הודעה לתובעת במועדים סמוכים ורלוונטיים לא נמסרה, שלא לדבר על הליכים להסדרת מעמדו בדירה לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר, כמצוות החוק.

ג. לטענת הנתבע מתגורר הוא בנכס ברציפות עוד מאותן שנים, ובנסיבות בהן זכאי הוא להכרה כדייר מוגן: "על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי זכויותיי קיימות גם מכוח הדין באשר אני מתגורר ברציפות בדירה מאז היותי בן 12 משנת 1958..." [סעיף 13 לתצהיר הנתבע].

ד. אף לדברי הנתבע הסכם מוסדר עימו מעולם לא נחתם [סעיף 18 לתצהירו] ואין הוא טוען כי שילם לתובעת במועד כלשהו שכר דירה או תשלומים כלשהם.

ה. על פי תצהירו של הנתבע שנערך לפני כשלוש שנים, ושצורף כנספח נפרד לתצהיר התובעת שהה הוא תקופה קצרה בפינלנד סביב 1977 – 1978 [נספח ג' לתצהיר התובעת סעיפים 6 ו- 7], ועם זאת נכון אני כבר בשלב זה של הדיון לקבוע שלא על שהייה מוגבלת מחוץ לבית לפני כחצי יובל שנים, מצד הנתבע, ראוי להשתית את מסקנות בית המשפט.

3.נוכח העובדה ששוהה הנתבע בדירה השייכת לתובעת ללא כל חוזה ולאחר שנים רבות בהן לא שילם לתובעת דמי שכירות, מוצדקת התביעה בעיקרה ויש להורות על פינויו. בתוך כך אף אעיר ביחס לטענת ההתיישנות שהעלתה ההגנה, שאין היא עומדת לנתבע בנסיבות אלה, ולכל היותר, היה לה מקום ביחס לחובות בגין דמי שכירות לתקופה המוקדמת בשבע שנים ומעלה ביחס למועד הגשת התביעה. אך, מכל מקום, מטעמים שכשלעצמם אינם ברורים לי, לא סברה כלל התובעת לכלול בתובענה מרכיב כספי.

4.עם זאת, מהותית, ובהינתן שנכון אני להאמין לעיקר גרסת הנתבע שמתגורר הוא בנכס מזה שנים רבות, ברצף, ועוד קודם שנפטרו הוריו, יש מקום לקביעה שזכאי היה למעמד של דייר מוגן, אילו פעל כהלכה.