ת"א 22057-10-14 ז. נ' מועצה מקומית גוש חלב ואח'

1.בפני בקשת התובע להגשת תצהיר משלים מטעמו בצירוף חוות דעת וזאת לאחר שהנתבעות הגישו חוות דעת מומחה בטיחות מטעמן. לטענת התובע, אינו יכול לסתור את חוות הדעת שהגישו הנתבעות בהעדר תצהיר משלים מטעמו וצירוף חוות דעת מטעמו. עוד הוסיף התובע כי בחוות דעת הנתבעות הועלו טענות חדשות שלא נטענו בכתב ההגנה לעניין עובי צינור הגומי איתו עבד וכי כביכול מדובר בעובד מיומן. לטענת התובע, מדובר בקביעות שאינן נכונות ויש לאפשר לו להשיב להן בתצהיר משלים.

2.הנתבעות התנגדו לבקשה וטענו כי התובע לא פירט בתצהירו את ניסיונו ,נסיבות מפורטות של התאונה וכיוב',אלא רק הצהיר כי נפגע תוך כדי חתיכת צינור מים (גומי) באמצעות סכין יפנית ולכך בלבד התייחס מומחה הנתבעות. הנתבעות טענו כי אין לאפשר לתובע לשנות גרסתו וכי ככל שרצה להוכיח טענתו לאחריות היה עליו לצרף חוות דעת לתצהיריו.

הנתבעות טענו כי ככל שבקשת התובע תתקבל וכתוצאה מכך, יצטרכו הנתבעות להגיש חוות דעת נוספת מטעמן, יהיה מקום לחייב את התובע בהוצאות אותה חוות דעת.

דיון

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי אין למנוע מהתובע להגיש חוות דעת מטעמו ואולם, אין להיעתר לבקשתו להגשת תצהיר משלים.

בהתאם לאמור בתקנה 129, לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, בעלי הדין צריכים להגיש חוות דעת מומחים מטעמם בתוך המועדים שנקבעו להגשת תצהירי עדות ראשית, אם ניתנה החלטה להגשתם כעדויות ראשיות. יחד עם זאת תקנה 129(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 מאפשרת לצדדים להגיש חוות דעת נוספת, או משלימה, באישור בית המשפט. בהתאם לפסיקה, יש מקום לעשות שימוש בתקנה זו על מנת לאשר לתובע להגיש חוות דעת, כאשר חוות הדעת הראשונה הוגשה מטעם הנתבע. בעניין זה ראה ת"א (מחוזי ת"א) 10992-07-10 בעניין סובחי טנוס ,שם ניתח ביה"מ את דעת המלומדים והפסיקה בנושא והפנה למאמרם של אורי גורן ועופר דרורי, "עדויות מומחים לאחר תקנות סדרי הדין האזרחי (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005: היבטים דיוניים ומהותיים" בו הביעו המלומדים דעתם כי לכך נועדה "סמכות השסתום" הקבועה בתקנה 129, המאפשרת לבית המשפט לקבוע מועדים אחרים להגשת חוות הדעת. במאמר זה הוצע לאבחן בין מצב שבו העניין בגינו הוגשה חוות הדעת הראשונה "היווה חלק מובהק מחזית המחלוקת בין הצדדים" ולכן המדובר במחדל של התובע שלא הגיש חוות דעת מטעמו מלכתחילה ובין מצב בו אותו עניין לא היווה חלק מובהק מחזית המחלוקת. למרות זאת, גם המלומדים סבורים, שהכף צריכה להיות נטויה לכיוון התרת הגשת חוות הדעת, וזאת מפאת מעמדה החוקתי של זכות הגישה לערכאות, האינטרס שלא לפגוע בזכות להליך הוגן ותכליתם של סדרי הדין לאפשר לבית המשפט לרדת לחקר האמת. אולם, במקרה שמדובר במחדל, תוך חיוב בהוצאות.

עוד הפנה ביה"מ שם להחלטתו של כב' השופט עמית בבר"ע 681/06 אחים רויכמן שומרון תשתיות 1993 בע"מ נ' מפעל בטון המשולש בע"מ:

"לטעמי, מתקין התקנות לא נתכוון להגביל את התובע מלהגיש חוות דעת מטעמו, מקום בו הנתבע בחר להגיש חוות דעת מטעמו. אין חולק על חשיבותה של הזכות להגיש חוות דעת מומחה, ואין לשלול זכות זו מהתובע אך ורק משום שהנתבע היה הראשון להגיש חוות דעת מטעמו. מה עוד, שעל פי התקנות, חוות הדעת אמורות להיות מוגשות לפני שלב שמיעת הראיות." לחילופין, סבר כב' השופט עמית שם כי ניתן בנסיבות אותו עניין להתיר את הגשת חוות הדעת גם לפי שיטתם של המלומדים גורן ודרורי.

4.אמנם יהיה במתן היתר להגשת חוות דעת מטעם התובע בשלב זה, כדי לסטות מהכלל במסגרתו על צד להגיש ראיותיו כמקשה אחת ואף מכך שזכותו של הנתבע להגיש ראיותיו לאחר הגשת ראיות התובע. אולם, גם מכלל זה אפשרה ההלכה הפסוקה סטייה, שעה שמדובר בשלב מוקדם ובראיה חיונית.

במקרה דנן, שעה שדיון ההוכחות קבוע רק לעוד 3 חודשים ,משמדובר בראיה שהינה חוות דעת שבמומחיות ומשתינתן לנתבעות אפשרות להגיש חוות דעת מתוקנת או מעודכנת מטעמן, לא מצאתי למנוע מהתובע הגשת חוות דעת מטעמו. וראה החלטות שהתירו לתובע להגיש חוות דעת מטעמו לאחר ובעקבות הגשת חוות דעת מטעם נתבע :רע"א (מחוזי חיפה) 3560/08 ג'בארין נ. בטון מואסי, ת"א 3101-09-13 לוי ואח' נ. אייר פרדייב בע"מ.

לאור האמור, אני מתירה לתובע להגיש חוות דעת מומחה בטיחות מטעמו וזאת תוך 30 יום.

הנתבעות יהיו רשאיות להגיש חוות דעת מתוקנת או מעודכנת מטעמן 30 יום לאחר מכן ויהיו זכאיות להוצאותיהן בעניין בסיום ההליך.