ת"א 22029-06-11 ח'ליליה נ' לשכת עורכי הדין בישראל ואח'

בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי, היעדר יריבות ומעשה של מה בכך.

1.התובע, עורך דין במקצועו, הגיש תביעה כנגד לשכת עורכי הדין בישראל וכנגד לשכות עורכי-הדין במחוז חיפה והצפון, לתשלום פיצויים בסך 150,000 ₪. עילת התביעה הינה הפצת דף ההרשעות המשמעתיות של התובע בבית הדין המשמעתי של הלשכה לחברי הלשכה ע"י גורם לא ידוע, במהלך הבחירות לראש ועד מחוז הצפון של הלשכה בחודש יוני 2007. בכתב התביעה נטען לפגיעה בפרטיות, הוצאת דיבה, הפרת חובה חקוקה ורשלנות.

2.הנתבעות/המבקשות עתרו לסילוק התביעה על הסף. אציין כי בקשה זו לא טופלה משך תקופה ממושכת בשל תקלה שאירעה. על כך התנצלותי בפני הצדדים.

תמצית טענות הצדדים בבקשה:

טענות המבקשות:

3.לטענת המבקשות, העילה היחידה העומדת לתובע על פי כתב התביעה הינה מכוח חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות). אלא שסעיף 26 לחוק הגנת הפרטיות מגביל הגשתן של תביעה בגין עילות החוק לתקופה של שנתיים ומאחר והתביעה הוגשה כרבע שנים לאחר האירוע נשוא התביעה, היא התיישנה.

4.המבקשות טוענות כי המשיב מבקש לעקוף את הוראת חוק הגנות הפרטיות את הגבילה את אפשרות תביעה מכוח החוק לשנתיים בלבד, על ידי הגשת תביעה על פי חוק איסור לשון, רשלנות והפרת חובה חקוקה. לטענתן, משעומדת לתובע עילת תביעה בגין חוק ספציפי – אין לאפשר הגשת תביעה מכוח דין אחר, ולפיכך יש לסלק תביעתו על הסף.

5.עוד טוענות המבקשות, כי לא עומדת לתובע עילה מכוח חוק איסור לשון הרע. המשיב איננו מייחס להן ביצוע פרסום כלשהו והוא עצמו בכתב התביעה מודה כי אינו יודע את זהות המפרסם. בנוסף, ככל שקמה למשיב עילה על פי חוק איסור לשון הרע, הרי שלטענתן המידע שפורסם חוסה בהגנת "אמת בפרסום" שכן אין חולק כי המדובר בפרסום אמיתי.

6.המבקשות טוענות בנוסף כי כתב התביעה הוגש בשיהוי ניכר שכן עילת התביעה הייתה ידועה למשיב עם פרסום הנטען עוד בשנת 2007, כאשר בראש מחוז הצפון של הלשכה עמדו אנשים אחרים ומפלגה אחרת. יתרה מכך, בעלי התפקידים של הלשכה במחוז הצפון להם התובע מייחס את הפרסום, היו חברי סיעתו. המשיב ישן על זכויותיו במשך שנים באופן המלמד כי וויתר על התביעה ובהגישו את התביעה הוא פוגע בציפיות המבקשות שלא להיתבע. חלוף השנים טוענות המבקשות פגם ביכולה לזהות את המפרסם האנונימי ולגלות את מקור המידע.

7.אשר לטענה בכתב התביעה כי מדובר בפרסום של מידע סודי וחסוי שבחזקת המבקשות, טוענות המבקשות כי אין המדובר במידע סודי וחסוי כטענת המשיב. בתיקון לחוק לשכת עורכי הדין בשנת 2008 נקבע במפורש בסעיף 69ב(א) כי מידע בדבר הרשעותיו של עורך דין יפורסם לציבור הרחב וכל המעוניין יוכל לקבל העתק מפסק הדין. גם עיון בתוספת הראשונה לתקנות הארכיונים (עיון בחומר ארכיוני המופקד בגנזך), תש"ע – 2010, מלמד גם הוא כי מידע בדבר הרשעותיו המשמעתיות של עורך דין אינן נכללות ברשימת החומר שזכות העיון בו מוגבלת. הגם שחיקוקים אלו תוקנו לאחר הרשעת המשיב בבית הדין המשמעתי, יש לקרוא את הוראות בראי תכליתם של התיקונים שנועדו לאפשר לציבור לעיין בחופשיות במידע על הרשעת עורכי דין בבתי דין משמעתיים.

טענות המשיב בתגובתו:

8.לטענת המשיב, עילת התביעה מתבססת על פרסום ברבים של דף הרשעותיו ו/או חלק מהרשעותיו בפני ביה"ד המשמעתי של לשכת עורכי הדין כאשר מידע זה בזמן הרלוונטי לפרסומו היה חסוי ואסור לפרסום. לטענתו, בניגוד לטענת המבקשות מחוז הצפון בהרכבו הנוכחי שהוא אותו הרכב שהיה בעת ביצוע הפרסום כנגד המשיב בחר כשיטה להכפיש מתמודדים מול ראש מחוז הצפון של מחוז הצפון על ידי פרסום הרשעותיו של המתמודד מול ראש המחוז.

9.המשיב טוען עוד, כי ככל שתביעתו לפי חוק הגנת הפרטיות התיישנה, הרי שעומדות לו עילות נזיקיות של רשלנות ושל הפר חובה חקוקה. לעניין זה מציין המשיב כי בכתב התביעה הועלתה על ידו עילת הרשלנות אשר יסודותיה פורטו בכתב התביעה בכך שהמבקשות התרשלו שלא שמרו מידע חסוי וסודי או התירו לאחרים לקבל ולהשתמש במידע זה כשברור שמידע זה עלול לפגוע בו.