ת"א 22014-11-12 מ' נ' אי. איי. ג'י חברה לביטוח בע"מ

1.עניינה של התביעה- תאונת דרכים עבודה מיום 8/12/09.

התובע בחר שלא למצות את זכויותיו במל"ל.

2.במסגרת הבקשה למינוי מומחים, כפי שצורפה לתביעה, ביקש התובע למנות לו מומחים בתחומי האורתופדיה, נוירולוגיה, א.א.ג. ופסיכיאטריה.

בהחלטתי מיום 10/12/13 קבעתי כי לא מצאתי ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. עוד קבעתי כי מצאתי ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום האורתופדיה וה-א.א.ג., כשהאחרון- יתייחס לעניין הסחרחורות וכי באותו שלב לא מצאתי למנות מומחה נפרד בתחום הנוירולוגיה. בהחלטתי מיום 16/12/13 מונו מומחים בתחומים הנ"ל.

חוות הדעת בתחום האורתופדי ניתנה ביום 10/3/14 ובמסגרתה ניתנו 5% נכות בגין הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד שדרה מותני, וכן נקבעה נכות זמנית בשיעור של 30% למשך חודש לאחר התאונה. בחוות הדעת בתחום ה-א.א.ג. מיום 31/8/14 נקבעו נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין ליקוי שמיעה וכן נכות בשיעור של 20% בגין פגיעה וסטיבולרית בינונית.

3.ביום 10/9/14 הגיש התובע בקשה חוזרת למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. התובע ציין שכבר בחדר מיון נבדק ע"י פסיכיאטר ואף הומלץ לו על המשך מעקב פסיכיאטרי. לטענתו חש בושה לפנות לפסיכיאטר, על אף ההמלצה מחדר מיון ועל אף שסבל נפשית במהלך כל התקופה ועד היום, ונאלץ להתמודד עם סיוטים, מצבי רוח, דיכאונות ופלשבקים מהתאונה. התובע צירף מסמך בדיקה שגרתית ע"י נוירולוג מטפל, מיום 17/2/14, אשר המליץ להתייעץ עם פסיכיאטר לשלילת דיכאון או PTSD. עוד לטענתו, קבע תור לפסיכיאטר.

בהחלטתי מיום 11/9/14 הצעתי כי התובע ימציא בתוך 30 יום כרטיס הטיפולים שצוין בבקשה כי בכוונתו לפנות אליהם, עם רישומים מזמן אמת וכי אז יוכל לחזור על הבקשה.

4.לפני בקשה חוזרת של התובע, מיום 26/10/14, כקודמתה, למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

במסגרת הבקשה חזרה ב"כ התובע על טענותיה מהבקשה מיום 10/9/14 והוסיפה כי התובע חש מבוכה ובושה לאור גילו להתחיל בטיפול פסיכיאטרי. עוד הפנתה לקביעות המומחים מטעם ביהמ"ש (כמפורט לעיל). לבקשה צורפו, מלבד מסמך הביקור מיום 17/2/14, את המסמכים כדלקמן: הפניה מיום 22/9/14 ע"י הנוירולוג הנ"ל לפסיכיאטר, וכן מסמך סיכום ביקור מיום 30/9/14 ע"י פסיכיאטר מהמרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב. בנוסף- מרשם לתרופה מיום 21/10/14 וקבלה מלמחרת היום. בכתב יד, צוין כי נקבעו פגישה עם פסיכולוגית ליום 27/10/14 ועם פסיכיאטר ליום 4/11/14.

5.הנתבעת- בתגובה (התנגדות) לבקשה מיום 17/11/14, טענה, בין היתר, כי לא חל שינוי נסיבות מאז ההחלטה הנ"ל מיום 10/12/13. הנתבעת הפנתה לכך שבקשות התובע אינן נתמכות בתצהיר וטענה כי לכן יש להתעלם מכל טענה שבעובדה, לרבות בדבר בושה או תלונות המפורטות לבקשה. עוד הפנתה הנתבעת 1 שהפניה הראשונה לטיפול פסיכיאטרי הינה מכ- 5 שנים לאחר התאונה. לשיטת הנתבעת אין להסתמך על מסמך הנוירולוג מיום 17/2/14, באשר מדובר בתלונה סובייקטיבית מפי התובע, בדבר עצבנות יתרה מזה כחצי שנה וכי לכן הופנה התובע לפסיכיאטר. עוד טוענת הנתבעת כי מהמסמך מהמרכז לבריאות הנפש ניתן לכאורה ללמוד שקיימים מסמכים קודמים לו וכן כי הפסיכיאטר הטיל ספק באמינותו של התובע, כי מדובר בביקורים מגמתיים וכן כי הפסיכיאטר התרשם מאפשרות להעצמה. סבורה ב"כ הנתבעת כי ניתן לקרוא במסמכים ובבקשה מגמתיות ורצון לרווח משני, עד כי גם הרופא המטפל אינו מאמין לתובע ועוד, ומבקשת לדחות את הבקשה תוך חיוב בהוצאות.

6.בתשובתה מיום 20/11/14 לתגובת הנתבעת, חזרה ב"כ התובע על נימוקיה מהבקשה. גם מתשובה לתגובה זו לא צורף תצהיר. לשיטת ב"כ התובע, דחית הבקשה תחסום בפניו את הדרך להוכיח את טענותיו שברפואה.