ת"א 21996-02-10 ביצ'צ'ו נ' ביצצו

לפניי בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מנימוקים שונים.

התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית בסכום של 300,000 ₪ בטענה כי הנתבע חב לו סכום חודשי של 100,000 ₪, בהקשר ליחסי שותפות ששררו ביניהם.

הדיון בתיק עוכב נוכח הליך תלוי ועומד בתיק 15267-11-10 בבית משפט השלום בתל אביב (להלן: "ההליך האחר"). התביעה שהגיש התובע בהליך האחר נמחקה ביום 26.8.13 מבלי שתינתן הכרעה לגופו של עניין.

בבקשתו, טוען הנתבע כי התביעה דנן נסמכת על תובענה עיקרית בהליך האחר שנמחקה; כי אין לה מקום כתובענה כספית רגילה נוכח שעסקינן בעתירה לתשלומים עיתיים ולתשלום תכוף וכן כי יש להמשיך ולעכב את הדיון כאן, עד להכרעה בהליך האחר כל עוד לא ניתנה בהתאם להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה.

התובע מתנגד לבקשה. לבד מטענתו כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, הפנה לחלוף הזמן עד שהועלתה ולכך שאינה מתיישבת עם הוראות הדין.

בתשובתו, טען הנתבע כי לא נדרש תצהיר בתימוכין בבקשה הנסמכת על כתבי בית הדין וכן כי הגיש את הבקשה במועד, אלא שבשל עיכוב ההליכים נדרש לה כעת.

לאחר עיון בטענות הצדדים והתרשמות ממכלול נסיבות העניין הלכאוריות, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

ידוע שלא בנקל יעשה בית המשפט שימוש בסעד הדרסטי של סילוק תובענה על הסף. יש ליתן סעד כמבוקש במקרים חריגים בלבד והעדפה היא לאפשר מימוש הזכות היסודית לגישה לערכאות ולקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה בסוגיות שבמחלוקת. בשלב מקדמי זה של הדיון, קיים קושי בקביעה המבוקשת כי עניינו של התובע מצוי בגדר החריג המצדיק סילוק תביעתו על הסף.