ת"א 21993-06-13 כהן נ' אביגד ואח'

ביום 12.10.2012 לפנות בוקר נמצא רכבו של התובע באזור מודיעין כשהוא נטוש ופגוע, לאחר שעבר תאונה ובמצב של "אובדן גמור". לטענת התובע, הרכב נפגע לאחר שהוא נלקח ממנו ללא רשות על ידי הנתבע 1 ("הנתבע"). הנתבע מכחיש מכל וכל כי היה מעורב בנטילת הרכב. הנתבעת 2 ("הנתבעת"), חברת הביטוח שביטחה את רכב התובע בביטוח מקיף, סירבה לפצות את התובע. מכאן התביעה.

העובדות

1.נפרט תחילה את העובדות אשר בעיקרן אינן שנויות במחלוקת. בלילה שבין יום 11.10.2012 ליום 12.10.2012 ביצע כוח משטרה מחסום שגרתי על כביש 38 באזור צומת שמשון. בסביבות השעה 2:00 הבחין קצין משטרה שהיה במקום כי רכב מסוג הונדה המתקרב מכיוון כביש 44 ביצע פניית פרסה והחל לנסוע לכיוון צומת נחשון. הקצין הזניק שני שוטרים מתנדבים שהיו במקום, מר משה ביטון ומר אברהם ג'אן, בעקבות הרכב. לאחר כמה מאות מטרים הבחינו השוטרים ברכב ההונדה עומד בצד, כשמנועו פועל וארבעת פנסי האיתות ("וינקרים") מופעלים. השוטרים, אשר נסעו ברכב איסוזו אזרחי לבן ("רכב האיסוזו"), נעצרו מאחורי הרכב החונה. מר ג'אן ירד, צעק "משטרה משטרה" וניגש לרכב ההונדה, ואילו מר ביטון נשאר ברכב האיסוזו, ככל הנראה מכיוון שהדלת שלצדו הייתה צמודה למעקה הכביש.

2.כאשר עצרו השוטרים ליד הרכב היו בו ובסביבתו שני אנשים: אחד מחוץ לרכב והשני במושב שליד הנהג. השוטרים הבחינו כי האדם שישב במושב שליד הנהג עובר למושב הנהג. מר ג'אן ניגש לרכב וביקש תעודת זהות, ואז החל הנוסע שעבר למושב הנהג בנסיעה פרועה, ואילו הנוסע שהיה מחוץ לרכב נמלט בריצה. מר ג'אן נכנס לרכב האיסוזו והשוטרים החלו לבצע מרדף, אולם תוך כשתי דקות רכב ההונדה נעלם. דיווח על ההימלטות הועבר בקשר וכוח מג"ב הקים מחסום בכביש 44 ליד המושב הראל, אולם רכב ההונדה עקף את הדוקרנים שהוצבו, התעלם מסימוני השוטרים לעצור והמשיך בנסיעה.

3.זמן מה לאחר מכן, ככל הנראה בסביבות השעה 2:45, התקבלה במוקד המשטרה הודעה על רכב שעבר תאונה הנמצא בכביש 3, בין לטרון למודיעין. כוח משטרה שהגיע למקום זיהה רכב שנפגע בתאונה, אשר המנוע שלו פועל, המפתח נמצא במתג ההפעלה ואף נשמעת בו מוזיקה. בחיפוש ברכב נמצא הארנק של התובע. המשטרה איתרה את אחיו של התובע, מר אסף כהן ("אסף"), והתקשרה אליו, והוא מסר כי הוא והתובע בדרכם לתחנת משטרת בית שמש כדי להגיש תלונה על גניבת הרכב. כאשר הגיעו לתחנה ראה מר ג'אן את התובע וזיהה אותו כמי שנהג ברכב כאשר הוא נמלט.

4.אין מחלוקת כי רכב ההונדה הוא רכבו של התובע, וכי התובע היה אחד משני הנוסעים ברכב. יתר הנתונים, ובעיקר מי היה הנוסע שנמלט עם הרכב, שנויים במחלוקת.

גרסת התובע

5.התובע והנתבע מתגוררים שניהם במושב בקוע. לטענת התובע, ביום האירוע הציע לו הנתבע לצאת למסיבת יום הולדת של אחד מחבריו שהתקיימה ביער אשתאול, סמוך לכביש 44 ליד צומת שמשון. בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר הם יצאו מהמסיבה לכיוון המושב, כאשר התובע נהג ברכב. הם הגיעו לצומת טי בו ניתן לפנות ימינה לכיוון צומת נחשון או שמאלה לכיוון צומת שמשון. התובע פנה שמאלה מתוך כוונה לנסוע דרך מחלף שער הגיא, אולם לאחר זמן קצר התחרט והחליט לנסוע דרך צומת נחשון. הוא ביצע פרסה במקום מותר, ולאחר נסיעה קצרה של כמה מאות מטרים עצר בצד כדי להטיל את מימיו, הפעיל את ארבעת פנסי האיתות ויצא מהרכב. דקה או שתיים לאחר מכן, בעודו עסוק בענייניו, עצר לפתע לידו טנדר איסוזו אזרחי בצבע לבן, אשר לטענת התובע לא היו עליו סימני זיהוי משטרתיים ולא הפעיל פנס כחול מהבהב. ברכב היו שני אנשים, אחד מהם ירד וצעק "משטרה משטרה" והשני נותר ברכב.

6.לטענת התובע, בעוד הוא עומד מחוץ לרכב ומנסה להבין מה קורה, הנתבע עבר במהירות מהמושב שליד הנהג למושב הנהג והחל בנסיעה, כאשר הטלפון הנייד של התובע והארנק שלו בתוך הרכב. האדם שירד מרכב האיסוזו עלה עליו מיד והם החלו במרדף. התובע, מבוהל ונסער, חזר בריצה למסיבה, שהייתה במרחק של כ-100 מטר בסך הכול. מכיוון שלא היה לו טלפון או ארנק, הוא ביקש מאחד המבלים שהיו שם, שלאחר מכן התברר ששמו עומרי מאירי, להסיע אותו חזרה לביתו שבמושב בקוע. בדרך חזרה הוא ניסה כמה פעמים להתקשר מהטלפון של אותו אדם לטלפון שלו, ופעם אחת הנתבע ענה, אמר משהו לא ברור וניתק. לאחר כ-15 דקות הגיע התובע לבית הוריו, ואז התברר כי המשטרה כבר הייתה במקום. התובע נסע מיד עם אחיו אסף לתחנת משטרת בית שמש. בסביבות השעה 5:00 בבוקר, בעודו בחקירה, הודיע לו אחד השוטרים כי הרכב נמצא באזור מודיעין כשהוא נטוש ופגוע.

גרסת הנתבע

7.הנתבע מכחיש מכל וכול כי היה מעורב באירועים המתוארים. לטענתו, ביום 11.10.2012 הוא יצא מהמושב בקוע לכיוון ירושלים על מנת להתפלל בכותל המערבי. הוא נסע בטרמפים והגיע לכותל בסביבות השעה 22:00. הוא שהה שם מספר שעות, ובסביבות השעה 2:00 יצא למושב בחזרה בטרמפים. רק מספר ימים לאחר מכן נודע לו, "כרעם ביום בהיר", כי עליו להתייצב בתחנת המשטרה לחקירה. יוער, כי באותה תקופה היה הנתבע בשלילה והיה עריק מצה"ל.

השתלשלות העניינים לאחר מכן

8.ביום 12.10.2012 בשעות הבוקר הובא התובע להארכת מעצר בבית משפט השלום בירושלים, אולם בית המשפט הורה על שחרורו בתנאים באותו יום בשעה 20:00, בציינו כי מהחומר עולה שלא התובע הוא זה שנמלט עם הרכב. בסופו של יום נסגר התיק נגד התובע מחוסר אשמה. הנתבע התייצב בתחנת המשטרה רק ביום 28.10.2012, והכחיש כאמור כי היה מעורב באירוע. התיק נגד הנתבע נסגר מחוסר ראיות.

9.כאמור, רכב התובע נפגע בתאונה כך שהוא הוכרז כ"אובדן גמור". לפי חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, חברת הביטוח שביטחה את הרכב בביטוח מקיף, שווי הרכב עמד על סך של 87,274 ש"ח. התובע פנה לנתבעת בדרישה כי תפצה אותו על הנזק שנגרם לו, אולם זו דחתה את דרישתו, וזאת מן הטעם ש"בעת התאונה נהג ברכב אדם ששמו אינו נקוב בפוליסה. גרסת המבוטח בדבר נטילת הרכב ללא רשות לא הוכחה, ואין מדובר בגנבה כמשמעה בפוליסה" (נספח ה' לתצהיר התובע). לפיכך, הגיש התובע את התביעה הנוכחית, במסגרתה הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצות אותו עבור אובדן הרכב.

הדיון והראיות שנשמעו במשפט 

10.נוכח העובדה כי חקירת המשטרה בקשר לאירוע התארכה, ובשל חשיבותו של החומר המצוי בתיק המשטרה להליך הנוכחי, התעכב בירור ההליך. לאחר שנסגרה חקירת המשטרה והחומר הועבר, הוגש תיק המשטרה במשפט ללא התנגדות. התיק כולל דוחות שנערכו על ידי השוטרים המעורבים, את החקירות של התובע והנתבע, הודעות שנמסרו על ידי אסף ואביו של הנתבע, וכן דוח איכון של מנוי הטלפון הרשום על שם אביו של הנתבע, אשר לטענת התובע, המוכחשת על ידי הנתבע, היה בשימושו של הנתבע באותו לילה. עוד ניתן, לבקשת התובע ובהסכמת הנתבעים, צו המורה לחברת "פלאפון" להמציא את פירוט השיחות של הטלפונים של התובע ושל המנוי הרשום על שם אביו של הנתבע ביום 12.10.2012, ודפי פירוט אלו הוגשו גם הם במשפט. בהמשך נתייחס ביתר הרחבה לממצאים העולים מדוח האיכון ומפירוטי השיחות.

11.מטעם התובע העידו הוא עצמו, אחיו אסף וגב' ליבי יעיש ("ליבי"), שהייתה במועד הרלוונטי בקשר עם התובע וכיום היא רעייתו. לגרסתו של התובע התייחסנו לעיל. אסף, המתגורר בסמוך לבית הוריו במושב בקוע, העיד כי ביום 12.10.2012 בסביבות השעה 3:00 התקשר אליו אביו ואמר לו כי היו אצלו שוטרים מתחנת בית שמש. הוא הגיע לביתם תוך דקות ספורות וזמן קצר לאחר מכן הגיע למקום התובע, והוא נסע אתו מיד לתחנת משטרת בית שמש, כאשר בדרך עדכן אותו התובע בתלאות אותו הלילה. במהלך ההמתנה בתחנת המשטרה, בסביבות השעה 6:30 בבוקר, צלצל אליו הנתבע, סיפר לו מה אירע באותו לילה ודיווח כי ברח מהשוטרים שרדפו אחריו וכי עשה תאונה והשאיר את הרכב בצד הדרך. לאחר מכן, בשעה 7:34, שלח לו הנתבע מסרון בו היה רשום "אתם עדיין שם?". לטענת אסף, הוא התקשר לאחר מכן פעמיים לנתבע והפציר בו להסגיר את עצמו כדי שאחיו לא יסתבך. עוד סיפר אסף, כי כשהגיע למקום התאונה ובטרם גררו את הרכב מצא את הטלפון של אחיו מתחת למושב.

12ליבי העידה כי ביום 12.10.2012 בשעה 2:17 התקשר אליה הנתבע ואמר לה שהוא לא יכול להסביר לה כלום, אבל עליה להשיג את התובע ולהגיד לו שיילך הביתה. היא נלחצה מאוד והתקשרה לתובע, אשר לא ענה. לאחר מכן היא ניסתה להתקשר שוב לנתבע, אך גם הוא לא ענה. בשעה 2:31 היא שלחה לנתבע מסרון "איפה אתם? למה אתם לא עונים?". רק למחרת היא שמעה ממשפחת התובע כי הנתבע נטל את הרכב ללא רשות ועשה תאונה. יצוין, כי המסרונים של אסף ושל ליבי לא הוצגו במשפט, לטענתם מכיוון שהם החליפו טלפונים ולא שמרו אותם.