ת"א 2197-08-15 עאמר נ' רשות מקרקעי ישראל

1.אביו המנוח של המבקש הגיש נגד המשיבה תביעה לביטול צו הפינוי אשר ניתן על ידי המשיבה ביום 10/3/15, מכוחו של סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א - 1981. בעקבות מותו של האב המנוח, המבקש החליף אותו כתובע החל מיום 29/8/17.

הצו מתייחס למקרקעין בגוש 8867 חלקה 39 בכפר קאסם (להלן: "המקרקעין"). בכתב התביעה נטען בתמצית שלא מתקיימים 3 מ- 4 התנאים המצטברים, הקבועים בחוק כבסיס להוצאת הצו.

2.התנאי הראשון עניינו בשאלה האם המקרקעין הם אכן מקרקעי ציבור, או שמא הם בבעלותו של המבקש.

3.במקביל להליך זה מתנהלת תביעה נוספת של המבקש (גם כן כמי שבא בנעליו של אביו המנוח) נגד המשיבה בבית המשפט המחוזי מרכז במסגרת ת.א. 6908-06-15. בתביעה זו מתבקש צו הצהרתי, כי אביו של המבקש או סבו או הסבתא רבא שלו הם הבעלים של המקרקעין. כמו כן מתבקש צו שיורה למשיבה לנקוט בהליך של הסדר קרקעות עד לרישום המבקש כבעלים.

4.בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 11/12/17 נשמעה בקשתו של המבקש לעיכוב ההליכים בתביעה שלפניי עד לקבלת הכרעת בית המשפט המחוזי בהליך שלפניו, מכוח הכלל של "הליך תלוי ועומד". בהמשך לכך הוגשו תגובת המשיבה ותשובת המבקש.

דיון והכרעה

5.ההלכה בעניין הליך תלוי ועומד מאפשרת לבית המשפט לעכב הליכים, אם אותו עניין החל להיות נדון בבית משפט אחר.

6.בפסק הדין בעניין רע"א 346/06 ד"ר באסם חזאן ואח' נ' קלאב אין אחזקות אילת ואח', [פורסם במאגרים - 14/5/06], קבע כבוד השופט גרוניס (כתוארו אז) כך:

"סמכותו של בית המשפט לעכב בירור תביעה כאשר קיים הליך תלוי ועומד המעורר שאלות דומות הינה סמכות שבשיקול דעת. ההחלטה בעניין עיכוב ההליכים מוכרעת על יסוד שיקולים של יעילות הדיון וחסכון במשאבי בית המשפט ובעלי הדין (ראו, ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477)".