ת"א 21885-04-12 גוזלן נ' וטלמכר ואח'

התובע, יליד 1988, נפגע כרוכב אופניים בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 09/06/2011. בשל נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, הגיש התובע תביעה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

אין מחלוקת בין הצדדים אודות חבות הנתבעות לפצות את התובע, אלא המחלוקת היא בשאלת גובה הפיצוי בלבד.

העובדות, הפגיעה והנכות הרפואית

התובע נפגע מרכב בו נהגה הנתבעת 1, המבוטח על ידי הנתבעת 2, עת רכב על אופניו. ממקום התאונה פונה התובע על ידי צוות מד"א לבית החולים "שערי צדק". עיקר פגיעת התובע הייתה בברך שמאל. בחדר המיון נמצאה נפיחות ועוות בירך שמאל, בלא שנמצאה פגיעה עצבית. צילום שנערך הדגים שבר דאפיזרי בפמור הדיסטלי משמאל. הרגל הושמה במתיחה עורית והתובע אושפז במחלקה אורתופדית לטיפול ניתוחי. בתאריך 10/6/11 בוצע ניתוח של החזרה וקיבוע השבר במסמר תוך לשדי רטרוגרדי.

התובע שוחרר מבית החולים בתאריך 13/6/11 עם המלצות להליכה ללא דריכה, זריקות קלקסן תת עורי לחודש ימים וחופשת מחלה עד הביקורת.

מהמסמכים הרפואיים שצורפו לתיק, עולה, כי סמוך לאחר הניתוח, הלך התובע ללא דריכה על הרגל, לאחר מכן החל לדרוך על הרגל ואולם בבדיקות ובצילומים ניכר שלא היה חיבור מלא של השבר, לפיכך הומלץ על ניתוח נוסף.

בתאריך 16/12/11 התאשפז התובע לניתוח נוסף להוצאת בורג נעילה, לשם החשת קצב איחוי השבר. הניתוח בוצע ביום 18/12/11 והתובע שוחרר יום לאחר מכן, עם הוראות לדריכה על הרגל ופיזיותרפיה.

בביקורת שנערכה בחודש מאי 2012, הסתבר, כי אין עדיין חיבור מספיק של השבר והוצע טיפול ניתוחי, כאשר באותה העת התובע התלונן על כאבים בירך שמאל עם הקרנה לכל הרגל.

ב- 10/7/12, אושפז התובע לניתוח נוסף בשל אי חיבור שבר בירך שמאל, לצורך החלפת הקיבוע. ב- 11/7/12, עבר התובע ניתוח של הוצאת המסמר התוך לשדי והמרתו בפלטה וברגים וכן הוספת שתל עצם אוטוגני. לאחר הניתוח קיבל התובע הוראות של הליכה ללא דריכה וזריקות. בביקורת שנעשתה ב- 6/9/12, צוין, כי מדובר ב- 7 שבועות לאחר הניתוח, המצב תקין, התובע קיבל הוראה להליכה ללא דריכה לעוד 4 שבועות.

מביקורות שנעשו בחודשים לאחר מכן, עולה שהניתוח צלח ובביקורת שנערכה ב- 11/10/12, צוין, כי נראה קו שבר מטושטש, ואין כאב, כן צוין, כי התובע קיבל הוראות להתחלת דריכה הדרגתית על רגל שמאל.

ב- 31/12/12, צוין, כי נמצא בצילום חיבור טוב, קלינית ללא כאב, יש כאב צד לטראלי של ירך דיסטלי בזמן כיפוף הברך, כן צוין כי מותר חדר כושר עם עומס על הרגליים וביקורת בעוד חצי שנה.

ד"ר נחום הלפרין, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, פרט בחוות דעתו את תוצאות הבדיקה הפיזיקלית שביצע, על פיה: קיימות צלקות מכערות, אין הגבלה בתנועות מפרק ירך שמאל, קיימת רגישות בצד החיצוני של ירך שמאל, אין הבדל באורך הרגליים, קיימת רגישות בחלק החיצוני של ברך שמאל וקדמת הברך, קיים כיפוף של 110 מעלות דו צדדי, יציבות הברכיים שמורה, ובבדיקת טומוגרפיה ממוחשבת של הירכיים מתאריך 23/1/13, נראה מצב לאחר קיבוע שבר רוחבי בפמור בשמאלי וקיימים סימני איחוי של השבר. בנסיבות אלה, העריך המומחה את נכותו של התובע ב- 100% למשך 3 חודשים לאחר הניתוח מה- 10/6/11, חודש לאחר הניתוח מה- 18/12/11, ו- 3 חודשים לאחר הניתוח מ- 11/7/12. בשאר הזמנים 50% נכות עד ה- 15/11/12. לאחר אותו תאריך העריך המומחה את נכותו של התובע ב- 20% נכות עד ליום 1/1/13 ולאחר מכן 10% לפי סעיף מותאם 35 (1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. המומחה הוסיף, כי יתכן ויהיה צורך בניתוח נוסף להוצאת הפלטה והברגים, כי התובע יהיה זקוק לפיזיותרפיה וכי בנוסף להפרעה הקיימת בכושר הפעילות עקב הפגיעה קיימים 10% נכות אסתטית בגלל הצלקות לפי סעיף 75 (1) לתקנות.