ת"א 21838-03-14 אדיב ואח' נ' מינצר ואח'

לפניי תביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעים לתשלום סך של 640,000₪ בגין פיצויי השבה ופיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובעים עקב חתימתם על הסכם שכירות בלתי חוקי עם התובעים, במסגרתו שכרו התובעים נכס של הנתבעים. התובעים טוענים כי ההסכם בטל לאור אי חוקיותו או לאור הפרתו כאמור ע"י הנתבעים.

לחילופין, עותרים התובעים לאכיפת ההסכם לרבות לעניין תקופת השכירות ו/או אכיפת סעיף הפיצוי המוסכם בגין פינויים המוקדם של התובעים מהנכס.

טענות התובעים

התובעת 1 (להלן: "אירן") היא אמם של התובעים 2 ו-3 (להלן: "רעות" ו"עומרי", בהתאמה).

אירן היא מעצבת בעלת מוניטין בינלאומי העובדת בעסק של עיצוב אופנה השייך לילדיה.

הנתבעים השכירו לתובעים את הנכס, כאשר הנתבע 1 (להלן: "גור") הוא הרוח החיה מאחורי פעולותיהם של בעלי הנכס.

בשנת 2010 שכרו התובעים את המרתף בבניין מגורים ברחוב רוטשילד 131 בתל אביב-יפו (להלן: "המרתף"), כאשר מטרות השכירות הן למגוריה של רעות המשולבים עם סטודיו לאופנה בו עובדת אירן ולעיתים עובדים בו גם רעות ועומרי (להלן: "ההסכם הראשון").

בהסכם הראשון נקבע כי אירן ורעות ישקיעו סכום של כ-40,000₪ בשיפוץ המרתף לצורך התאמתו למטרות השכירות, ובתמורה גור הבטיח להן כי יוכלו להשתמש בו במשך שנים ארוכות, וזאת עד לביצוע בניה לפי תמ"א 38 בבניין. לטענת התובעים, גור סיפר להם כי אין סיכוי שיתחיל בעבודות תמ"א 38 כל זמן שהוריו בחיים, ולפיכך הבינה אירן כי מדובר בשכירות לתקופה ארוכה מאוד.

במסגרת ההסכם הראשון בין הצדדים הבטיח גור כי ידאג לכל האישורים הנדרשים מהעירייה וכי אם יפנה את התובעים מהנכס לפני תום חמש שנות שכירות, אזי יפצה אותם. בנוסף, גור הבטיח כי ייתן לתובעות שווה ערך של כ-12% מעלות השיפוץ בדרך של אי-תשלום דמי שכירות כהשקעה מיידית בשיפוץ (סעיף 6 להסכם הראשון).