ת"א 21835-07-09 רביב נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975 (להלן: "החוק"). התובעת ילידת 5.11.1958 נפגעה בתאונת דרכים מיום 29.11.02 (להלן: "התאונה"), בהיותה בת 44, עת איבדה שליטה על רכבה והוא התהפך. רכבה היה מבוטח על ידי הנתבעות על פי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל- 1970. הנתבעות אינן חולקות על חבותן בתיק, המחלוקת היא לעניין הנזקים אשר נגרמו לתובעת כתוצאה מהתאונה.

לשם בחינת מצבה הרפואי של התובעת מונו שני מומחים בתיק. בתחום האורתופדי מונה ד"ר רמי דוד, אשר הגיש חוות דעת רפואית מיום 15.5.11. בחוות דעתו קבע ד"ר דוד כי התובעת אינה סובלת מנכות אורתופדית שמקורה בתאונה הנדונה. בחוות דעתו המליץ ד"ר דוד למנות מומחה בתחום הנוירולוגי וזאת לשם בחינת תלונותיה של התובעת על סחרחורות והפרעות בשיווי משקל. בית המשפט מינה את פרופ' שדה כמומחה בתחום הנוירולוגי. פרופ' שדה הגיש חוות דעת רפואית מיום 23.1.12 במסגרתה נקבע כי אין לתובעת נכות נוירולוגית כתוצאה מהתאונה. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם, ולא נשלחו להם שאלות הבהרה.

התובעת הגישה תצהיר מטעמה בו טענה כי איבדה שליטה על רכבה עקב תנאי הדרך והרכב התהפך, עוברי אורח סייעו לה לצאת מהרכב והיא המתינה ברכב עד להגעת אמבולנס למקום, אשר פינה אותה לבית החולים הדסה עין כרם כאשר היא סובלת מכאבים חזקים בגב התחתון המלווים בתחושת נימול ברגליים. לאחר סידרת בדיקות שוחררה לביתה. לטענתה המשיכה לסבול מכאבים והייתה מרותקת למיטה במשך 3 חודשים. כמו כן ציינה בתצהירה כי במשך השנים מאז התאונה עברה טיפולי כירופרקטיקה ופיזיותרפיה ללא הטבה במצבה. לטענתה הפסיקה הטיפולים היות ולא חל שיפור במצבה אך חזרה עליהם כעבור מספר שנים כשהמצב החמיר.

התובעת מנהלת חשבונות במקצועה ציינה בתצהירה כי טרם התאונה עבדה כמנהלת חשבונות עצמאית ושכירה. לטענתה עד יולי 2002 עבדה כשכירה במשרדו של אביה. באוגוסט 2002 שאפה להתקדם והחליטה לעבוד כעצמאית. לטענתה לאחר שחזרה לעבודה, שלושה חודשים לאחר התאונה, לא הצליחה להמשיך בדרכה כעצמאית, על אף נסיונותיה בשנים 2003-2004, ועל כן חזרה להיות שכירה במשרדו של אביה.

לטענתה במהלך 3 חודשי אי הכושר לא עבדה כלל ונגרמו לה הפסדי שכר. לאחר מכן ועד לסוף שנת 2003 במשך 10 חודשים עבדה בהיקף של 4 שעות עבודה ביום. לטענתה כמעט ולא הייתה לה הכנסה חייבת במס בשנת 2003.

בפתח סיכומיה טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף היות והוגשה בשיהוי וסמוך למועד התיישנות התביעה. דין טענה זאת להדחות. "שיהוי בהגשת תביעה נוצר מקום בו יש בהשתהות בפנייה לבית המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע. לפיכך, בכדי שייקבע כי תביעה הוגשה בשיהוי על הנתבע להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה; או כי במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה; או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום לב מצד התובע" ראו ברע"א 8630/05 ניר שיתופי נ' עיריית הוד השרון (לא פורסם, 10.4.07). במקרה הנדון לא הוכיחה הנתבעת כי התובעת ויתרה על תביעתה או כי הנתבעת שינתה מצבה לרעה, ועל כן אין לקבל טענת הנתבעת בעניין שיהוי.

דיון והכרעה

אין מחלוקת כי במקרה הנדון לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בעקבות התאונה. ראשי הנזק הנתבעים על ידי התובעת הם הפסד השתכרות לעבר, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, עזרת צד ג' וכאב וסבל.

הפסד השתכרות לעבר

בגין רכיב זה טוענת התובעת כי יש לפצותה בסך של 354,241 ₪. לטענתה יש לפצותה עבור הפסד עבודה מלא לחודש 12/2002 בסך של 19,868 ₪, עבור הפסד הכנסה יחסי לשנת 2003 בסך של 229,843 ₪, וכן הפסד הכנסה חלקי לשנת 2004 בסך של 104,530 ₪.