ת"א 21831-11-14 ב. ג. רוממה בע"מ נ' הוך ואח'

1. התובעת חברה יזמית שב 2013 רכשה דירה בקומת קרקע בבנין ברח' אוליפנט 4 חיפה. עניינו של התיק בתוספת בניה על הגג ששבה ומעסיקה הערכאות ובעלי הדירות המתחלפים במבנה , אחת לכמה שנים.

בבניין שתי דירות. הנתבעים 1-2 היו בעליה של דירה בקומה הראשונה (הדירה העליונה). הנתבעת 3 הנה חברה יזמית שרכשה מהם דירתם (לפי הנטען, ב 24.6.14). התובעת היא כאמור בעלת הדירה התחתונה, אותה רכשה לאחרונה. הלכה למעשה אפוא, הצדדים הנצים הן שתי חברות מסחריות שלהן קנויה כיום הבעלות בבניין כולו, אותה רכשו כנראה מתוך כוונה לביצוע פרויקט עתידי. לצורך הבקשות בפני, אין זה מעלה או מוריד אם מדובר בבית משותף או כזה הכשר להירשם ככזה אך טרם נרשם.

2. כתב התביעה מפרט כי נתבעים 1-2 בנו בזמנו תוספת בניה מעל דירתם, בלא היתר בניה. צורפו צילומים של אותה תוספת מבחוץ. הנתבע 1 הורשע על פי הודאתו, בעבירה של ביצוע שנויים בבניין בלא היתר. ביהמ"ש לעניינים מקומיים הטיל עליו קנס, ובגזה"ד מיום 31.1.86 (צורף) חייב אותו להשיב המצב לקדמותו ככל שלא יינתן היתר תוך שנה.

3. נטען שאין היתר עד היום ולמרות זאת נותרה תוספת הבניה על כנה. בחלוף 12 שנה הוגש כתב אישום נוסף כנגד הנתבע 1, בגין אי קיום צו ביהמ"ש. הוא הורשע על פי הודאתו . הוטל עליו קנס (גז"ד מ 9.3.99).

4. כתב אישום נוסף בגין אי קיום הצו השיפוטי הוגש ב 2005. בהכרעת הדין מיום 17.1.08 שב והורשע הנתבע 1 בביהמ"ש לעניינים מקומיים.

כעולה מהכרעת הדין, התקיים בשלב כלשהו שלאחר מתן צו ההריסה גם הליך אזרחי ביחס לאותה תוספת בניה, בגדרו של סכסוך שכנים, כאשר ביהמ"ש שם נמנע מלתן צו הריסה, והסתפק במתן צו מניעה לעבודות נוספות שתוכלנה להכשיר התוספת כחלק מדירת הנתבע. אתייחס לאותו הליך בהמשך, היות ועליו למעשה נסמכים הנתבעים בבקשתם לסילוק על הסף.

הנתבע 1 טען אפוא באותו כתב אישום מחודש (הכל כעולה מהכרעת הדין בביהמ"ש לעניינים מקומיים שצורפה בחלקה) שיש לראות בפסה"ד האזרחי שדחה הסעד המבוקש של צו הריסה, משום ביטול צו ההריסה מינואר 1986. ביהמ"ש לעניינים מקומיים דחה טענה זו, תוך שהבחין שבהליך האזרחי ניתן צו מניעה בפן הקנייני של סכסוך השכנים. אך העובדה שביהמ"ש בהליך האזרחי לא שב והוציא תחת ידיו צו הריסה אין משמעה ביטול צו ההריסה של ביהמ"ש לעניינים מקומיים מ 1986. עוד עולה מהכרעת הדין כי ניתן לכאורה אישור של הועדה המקומית לתוספת הבניה, שהותנה בתנאים; תנאים שביהמ"ש לעניינים מקומיים ציין כי אין אינדיקציה לכך שקוימו.

5. לטענת התובעת מגג תוספת הבניה נופלים רעפים בשל תחזוקה לא נאותה, ותוספת הבניה מתפוררת ומהווה סיכון סביבתי ומטרד. כמו כן לטענתה אותה תוספת המצויה על גג הבניין פוגעת בזכותה לנצל אחוזי הבניה, שכן לה כמו לנתבעים הזכות לנצלם, והגג הנו רכוש משותף שאין לנכסו לנתבעים על ידי אותה תוספת באופן שימנע מן התובעת זכותה לניצול חלקה באחוזי הבניה. הסעד הנתבע הוא לחייב הנתבעים להרוס תוספת הבניה.

6. כמו כן נתבע החזר סכום בן כמה אלפי ₪ בגין תיקון נזק שנבע מנזילה מדירת הנתבעים לדירת התובעת שמתחתיה.