ת"א 21817-08-12 ריבנפלד ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל,מחוז תל-אביב

החלטה זו מתייחסת לבקשת המבקשים להפחתת החיוב בתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, והשבת החלק היחסי של האגרה ששולמה בהגשת התביעה.

לטענת המבקשים, במקור הוגשה התביעה על סך של 857,605 ₪ ושולמה האגרה בהתאם, אך בהחלטה מיום 22.6.14 נדחתה על הסף, בשל התיישנות, התביעה בהתייחס לכל התשלומים ששולמו לפני 9.8.05. כפועל יוצא מהחלטה זו הועמד סכום התביעה על סך של 102,209 ₪.

לטענת המבקשים, נוכח החלטה זו יש לערוך חישוב מחדש של אגרת בית המשפט, להשיב להם את החלק היחסי של האגרה בגין אותו חלק של התביעה שנדחה על הסף, ולהפחית בהתאם את החיוב במחצית השנייה של האגרה.

תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") מסדירות, בין היתר, גם את האפשרות להורות על השבת אגרה, וכך מורה תקנה 6 (ב):

הסתיים הליך לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית, ונתקיים אחד מאלה, ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרט 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ויתרת האגרה ששולמה תוחזר, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17:

(1)ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו;

(2)ההליך הסתיים בפשרה;

(3)הסכסוך הנדון הועבר להכרעה בבוררות;

(4)הסכסוך הנדון הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור.

מצב בו סולקה התביעה בחלקה על הסף, בין בשל התיישנות ובין מסיבה אחרת, איננו עונה על אף אחת מהאפשרויות המנויות בהוראה זו. ולא בכדי אין תקנות האגרות מאפשרות השבת אגרה במצב שכזה, שאין הדבר מתיישב עם הרעיון הגלום בהוראה זו שבתקנות. וכך נפסק:

הנחת היסוד הקבועה בתקנה 2 (א) לתקנות האגרות היא כי כל הליך משפטי מחוייב בתשלום אגרה, במסגרת השתתפותו של בעל הדין בעלויות ההליך. זאת, במטרה לאפשר למערכת בתי המשפט לתת שירות לכל בעלי הדין ובד בבד למנוע הגשתם של הליכי סרק שאין בהם ממש. האגרה משתלמת מראש בעד השירות המבוקש, ולאחר ששולמה אין התובע זכאי להשבתה אלא במקרים המפורטים בתקנות... תכליתן של ההוראות בתקנות האגרות הינה, בין השאר, ליצור תמריץ לסיום ההליך שלא דרך התדיינות בפני בית המשפט, ובשלב מוקדם ככל האפשר, תוך מתן ביטוי לחיסכון במשאבים של המערכת השיפוטית, עקב צמצום ההתדיינויות והעדר הצורך בהכרעה שיפוטית מנומקת... תקנה 6(ב) לתקנות האגרות מיישמת את הרעיון של תִמרוץ כאמור.... התמריץ מבוטא בכך שבמקרים בהם סיום ההליך נתון לשיקול דעתו ובחירתו של בעל הדין שהגיש אותו, יינתן החזר אגרה אם אכן יבחר לסיימו בהקדם... סבורני כי קיים קושי בפרשנותו של בית המשפט המחוזי לפיה מחיקת סעד מחוסר סמכות עניינית, בניגוד לעמדת התובע, נכללת בגדרי התקנה, שכן במצב זה נדרש בית המשפט להכריע, היינו לא נחסך זמן שיפוטי. למעלה מכך, פרשנות זו תאפשר לתובעים להגיש הליכי סרק בחוסר תשומת לב, ולעתים אף במכוון, במטרה להכביד ולהשפיע על החלטותיו של בעל הדין שכנגד. (ע"א 1964/13 מדינת ישראל נ' קרמזה ג'יין [פורסם בנבו] 20.5.14)

כך גם במקרה דנא. התביעה נדחתה ברובה על הסף בשל התיישנות. לא בשל החלטת המבקשים, אלא בניגוד לה. לא בחיסכון זמן שיפוטי אלא בהחלטה מנומקת. אף לא בשל בקשה של המבקשים, מצב אליו מתייחסת תקנה 10 (ד) בתקנות האגרות שאיננה רלוונטית. אין לפיכך בסיס ואף לא הצדקה להשבת חלק מהאגרה במצב זה.

כך גם ביחס לחלק השני של הבקשה, החלק המתייחס לתשלום המחצית השנייה של האגרה. חישוב האגרה נעשה על בסיס סכום התביעה בעת הגשתה. האפשרות לפטור מתשלום המחצית השנייה מוסדרת בתקנה 6 (ג) בתקנות האגרות, ואפשרות זו איננה כוללת מצב בו נדחית התביעה בחלקה. וגם בהקשר זה אין הצדקה להפחתת החבות לאחר שהמבקשים הם שבחרו להגיש את התביעה בסכום שהתברר כמופרז רק לאחר מתן ההחלטה בטענת ההתיישנות.

לפיכך, הבקשות להשבת האגרה ולהפחתת החבות במחצית השנייה שלה נדחות ללא צורך בתגובה.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ה, 09 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: