ת"א 21803-01-11 אלי בראשי ובניו - עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת בגדר ההליך שבכותרת (להלן – הבקשה).

1. דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא הנורמטיבית היא, כי יש לשקול בהקשר זה את מצבה הכלכלי של התובעת; את סיכויי ההליך; ואת קיומם של שיקולים נוספים, העשויים להקרין על עצם החיוב בערובה ועל שיעורו, ובכלל זה הזכויות החוקתיות של הצדדים (ראו רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09), בפסקה 13).

2. אין מחלוקת כי מצבה הכלכלי של התובעת הוא קשה. התובעת היא חברה הנמצאת בהליכי פירוק. יש ממש בטענת הנתבעת להיעדר יכולתה של התובעת לשלם את הוצאות ההליך אם תידחה התביעה. התובעת עצמה טענה במסגרת שתי בקשות שהגישה למתן פטור מתשלום אגרה כי מצבה הכלכלי קשה וכי אין לה יכולת כלכלית עצמאית לשלם את האגרה (פסקאות 6, 9-10 לתצהירו של מר אלי בראשי, מנהל ובעל שליטה בתובעת, צורף כנספח ב' לבקשה). עוד עולה, כי בעקבות המצב האמור העמידה התובעת את סכום התביעה על סך של 36,000,000 ₪, מטעמי אגרה בלבד, על אף שרכיבי הנזק הנטענים בכתב התביעה עומדים על סכום כולל של 79,460,165 ₪ (כתב התביעה מיום 12.3.15). יש גם ממש בטענה כי לתובעת אין מקורות אשראי למימון פעולותיה, ועל כן יכולתה לפעול ולממן את פעילויותיה - מוגבלת (פסקאות 13, 29.3 – 29.4, 32 – 33 לתצהיר מר בראשי).

3. אשר לסיכויי ההליך. בהחלטה בבקשה לפטור מאגרה שהוגשה על ידי התובעת, נקבע כי ההליך מגלה עילה (פסקה 6 להחלטת כב' השופט מינץ, 13.10.10; ראו גם ע"א 2686/11 אלי בראשי ובניו, עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (7.2.13), בפסקה 6). בהחלטה מאוחרת יותר בנושא האגרה, הבחין בית המשפט לעניין זה בין חלק אחד של התביעה, בסך של 36 מיליון ₪, ובין שאר התביעה (סכום כולל של 43 מיליון ₪) (החלטת כב' השופטת ע' כהן, 16.11.14). לתובעת ניתן, אפוא, פטור מאגרה אך ביחס לחלק התביעה של 36 מיליון ₪. גם תחת הנחה זו, מעיון בחומר שבפניי, ובכלל זה כתבי הטענות על צרופותיהם, כמו גם התצהיר התומך בבקשה לפטור מאגרה, עולה, כי קיימות טענות ראויות לבירור, לכל הפחות ביחס לחלק משמעותי של הנזקים הנטענים בכתב התביעה. מובהר, כי אין בכך משום נקיטת עמדה כלשהי לגופו של עניין.

4. אין מחלוקת, כי בפסיקת בית המשפט העליון ניתן בהקשר זה משקל לא מבוטל למעמדה המיוחד של חברה בפירוק, ולשיקולים של אינטרס הנושים שכספים המגיעים לחברה יגיעו לקופת הפירוק. אף עניין זה אני מביא בחשבון.

5. אני מביא בחשבון גם, כי יש יסוד מוצק להניח כי ההתדיינות בתביעה, לרבות לעניין חלק התביעה לגביו לא ניתן פטור מאגרה, תצריך משאבים דיוניים משמעותיים.

6. נתתי דעתי לטענת התובעת לפיה בקופת הכנ"ר מופקד סכום על סך 50,000 ₪ להבטחת הוצאות ההליך. ברם, מן החומר עולה, כי הסכום האמור נועד להבטיח את הוצאות ההליך כולו, לרבות הוצאות התובעת בניהול ההליך. משכך, אין בקיומו של הסכום האמור, כשלעצמו, כדי להביא לדחיית הבקשה.

7. בסופם של דברים, גם בהינתן החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999, בדבר חיוב חברה בהפקדת ערובה להוצאות, מקבילית הכוחות בהליך הנוכחי מובילה לתוצאה, לפיה מתקיימות במקרה זה נסיבות, המצדיקות שלא לחייב את החברה בהפקדת ערבון. התוצאה היא, כי הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, י"א שבט תשע"ו, 21 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: