ת"א 21802-01-17 מ.ר.א. חברה לעבודות הנדסיות ופקוח בע"מ נ' מ. מ. עיספייא

תביעה לפיצויי קיום, בגין ביטול הסכם שנכרת בין בעלות הדין, לאחר שהתובעת זכתה במכרז לביצוע עבודות פיתוח בפרויקט הקמת בית העם במועצה המקומית עוספיא.

בכתב ההגנה, העלתה הנתבעת טענת חוסר סמכות עניינית.

לטענתה, עסקינן בתביעה לפיצוים שעילתה ביטול ההסכם שנחתם עם התובעת, לאחר זכייתה במכרז, היינו בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז – כמשמעה בפסקה 1 לתוספת השלישית אליה מפנה סעיף 5(3) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים התש"ס – 2000, ולפיכך הסמכות הייחודית לדון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה.

בעקבות העלאת הטענה בכתב ההגנה, הודיעה התובעת כי היא מסכימה שהסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, וביקשה להורות על העברת הדיון בתביעה, בהתאם.

פסק הדין המנחה בסוגיית האבחנה בין סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לבין סמכותם של בתי המשפט האזרחיים, מקום שמדובר בסעד כספי, הינו עע"מ 9660/03 עיריית רחובות נ' שבדרון, פ"ד נט(6) 241 (2005) (להלן: עניין שבדרון).

התייחסות נוספת של בית המשפט העליון לעקרונות שנקבעו בפסק דין שבדרון ניתן למצוא ברע"א 3995/11 אברהם וולך, מרדכי וולך, קורמסי בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, מנהל הדיור הממשלתי (11.7.12):

"המבחן אותו שרטטה המשנה לנשיא נאור בדומה לשופט רובינשטיין הוא מבחן העילה, כאשר לדידה עילת התובענה נובעת ממכרז אם המכרז אינו מהווה "עובדת רקע בלבד". גישתה של המשנה לנשיא נאור עולה בקנה אחד עם התפיסה לפיה הסמכות העניינית מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים כאשר עילת התביעה היא באופן מובהק עילה מתחום המשפט המנהלי הגם שהיא כוללת רכיבים "אזרחיים" [ראו והשוו: עע"מ 8582/05 מועצה מקומית סאג'ור נ' המרכז לטניס בישראל (לא פורסם, 13.12.2006), סעיף ד' לחוות דעתו של השופט א' רובינשטיין]."

עיון בכתבי הטענות, מלמד כי מדובר בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז.

אמנם, אין מדובר בתביעה לפיצויים בגין אי זכייה במכרז, אלא בגין ביטול ההסכם שנחתם עם התובעת, לאחר זכייתה במכרז, אולם, מוסכם על בעלי הדין כי התובעת לא התחילה כלל בביצוע ההסכם, וכי ההסכם בוטל, בסמוך לאחר זכייתה במרכז.

לטענת הנתבעת, בתנאי המכרז נכתב מפורשות, כי עד שלא ניתן צו התחלת עבודה יש לראות בהתקשרות בין הצדדים אך שלב טרום חוזי, של ניהול הליכי מו"מ שלא הבשיל לכדי חתימה על חוזה.

טענות ההגנה של הנתבעת מבהירות אף הן כי ביטול ההסכם נובע מהליכי המכרז, באופן שהמכרז אינו "עובדת רקע בלבד".

לפיכך, על פי המבחן שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון, מדובר בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז,אשר הסמכות הייחודית לדון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה.