ת"א 218-09-13 דסטה נ' מ. יוחננוף ובניו (1988) בע"מ

לפניי בקשה שהוגשה מטעם התובעת, להורות על הטלת מימון שכר טרחת מומחה רפואי בתחום האורתופדיה על הנתבעת.

לטענת המבקשת, המיוצגת בהליך הנוכחי על-ידי הלשכה לסיוע המשפטי, ידה אינה משגת לממן חוות דעת רפואית מטעמה ולפיכך בשלב זה וכמימון ביניים, יש להורות לנתבעת לשאת בשכר טרחת המומחה שימונה על-ידי ביהמ"ש. המבקשת מצרפת לבקשתה אסמכתאות לאימות מצבה הכלכלי הקשה, כנטען על-ידה. הבקשה מוגשת במסגרת תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, כטענתה, בתאונה שאירעה במהלך עבודתה אצל הנתבעת.

לטענת הנתבעת, אין להטיל על הנתבעת את מימון חוות הדעת הרפואית, שכן הסיוע שניתן למבקשת על-ידי הלשכה לסיוע המשפטי, ניתן גם בגין תשלום הוצאות בהן כרוך ההליך, קרי תשלום שכר טרחת המומחה.

מעיון בתקנה 6(3) לתקנות הסיוע המשפטי עולה כי:

"6. השירות העניינים המפורשים בתקנה 5 כולל:

(3)תשלום ההוצאות הכרוכות במתן השירות, ושלדעת ראש הלשכה היה הכרח להוציאן, כאמור בתוספת הראשונה"

עיון בתוספת הראשונה לתקנות מעלה כי המדובר ב:

• שכרם של עדים, של עדים מומחים, של רופאים ושל מומחים רפואיים ובלבד שהסכום לא יעלה על הסכום הנקוב בתוספת השניה לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984".

   

  העולה מהתקנות הרלוונטיות, אם כן, הוא, כי עומד לרשות התובעת מקור למימון חוות הדעת הרפואית על-פי החוק ואין כל הצדקה להטיל את מלוא המימון על הנתבעת, גם לא כמימון ביניים. באשר לטענת התובעת לעניין חסרון הכיס, הרי שמצבה הכלכלי נבדק בטרם קבלת ייצוג משפטי על-ידי הלשכה לסיוע המשפטי והוא זה שמעניק לה את הזכאות למימון חוות דעת רפואית, על-פי החוק.

   

  לא זו אף זו, התובעת מאשרת כי פנתה לקבלת אישור הלשכה לסיוע המשפטי למימון חוות דעת רפואית ונדרשה להשלמת אישורים שונים. עם קבלת אישור הלשכה ובהיוודע גובה הסכום שיאושר למימון חוות הדעת, תוגש הודעה מתאימה לבית המשפט.