ת"א 21765-07 זינאתי נ' מועצה מקומית אבו סנאן ואח'

1.התובעת, סייעת גננת בגן בכפר אבו סנאן, הגישה תביעה זו כנגד הנתבעים בגין הוצאת לשון הרע, לטענתה, שהוציאו עליה הנתבעים בהליכים שקדמו לפיטוריה מעבודתה, פיטורין שבוטלו לאחר מכן בהסכמה במסגרת פסק הדין בבית הדין לעבודה (נספח ו' לכתב התביעה) כאשר לטענתה במכתב מיום 12.9.2007 הוזמנה לשימוע כאשר במכתב נכתב כי מטרת השימוע הוא פיטורי היא התאמה והפרעת משמעת וכן הוצאת כסף במרמה וזאת לנוכח העובדה שהיא החתימה כרטיס נוכחות בעבודה כאשר בפועל לא עבדה בין השעות 13:30 עד שעה 15:30.

2.לטענת התובעת הנתבעים התנכלו לה ומעולם לא טענו כל טענה בעניין שעות העבודה שלה. לטענתה במכתב הנדון יש משום הפשלה וביזוי שמה הטוב כאשר היא נחשבת הן כאשה שקטה וצנועה וכן כנשואה וחרוצה בעבודתה. לנוכח האמור הגישה התובעת תביעה זו ע"ס 100,000 ₪ מהנתבעים.

3.הנתבעים כפרו בטענות התובעת כאשר הנתבעת טענה להגנה על פי סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה -1965 (להלן: "החוק") תוך הפנייה לסעיפו של המלומד ד"ר שנהר בספרו עמ' 191. תחולת ההגנה לטענתה תהיה גם כאשר הפרסום איננו אמת ובלבד שישקף נכונה את הפרסום המקורי. נטען כי יש חשיבות לכך שהפרסום נעשה בתום לב ולא בזדון. מכיוון שהנתבעת חייבת היתה לשלוח מכתבי שימוע בטרם הפיטורין ובו טענות כלפי מי שעומד להיות מפוטר כדי שיידע את הנושא שעליו עומדים לפטרו בגינו, מחובתה של הנתבעת היה לציין את הנושא שבגינו הוזמנה התובעת לשימוע. הנתבעת מפנה לעמוד 18-19 לפרוטוקול לפיו קיים היה חשד מבוסס כנגד התובעת לגבי העובדות שנטענו כלפיה. התובעת הודתה כי עבדה במשרה מלאה (עמוד 18 שורה 20-21) ועם זאת לא עבדה בפועל במשרה מלאה והודתה בכך כי לא היתה ממשיכה לעבוד עד 15:30 וכי הלכה הביתה בשעה 14:00, דהיינו שעה וחצי לפני הזמן, (עמוד 19 שורה 8-10). התובעת אף הודתה כי לא החתימה את כרטיס הנוכחות בסיום עבודתה כדי להוכיח את שעת סיום עבודתה, כאשר היה נחוץ לצורך ביקורת של שעות עבודתה אצל הנתבעת.

4.התובעת אף הודתה כי למעשה עבדה עד שעה 14:00 ובפועל קיבלה שכר כאילו עד השעה 15:30 (עמוד 19 שורה 26-28). התובעת אף הודתה כי נסגרו כל הגנים בכפר גנים ולכן היה צורך בפיטורין של גננות. על רקע האמור היה זה מחובתה של וועדת השימוע לזמן את התובעת ולשמוע את טענותיה ביחס לליקויים בהתנהלותה כעובדת, שכן מדובר בכספי ציבור ועל הרשות הציבורית לבקר את עצמה כדין. לפיכך טענה הנתבעת כי תוכן המכתבים איננו בגדר לשון הרע ולחילופין לאור הודאת התובעת בעניין העובדות הנסתרות חלה ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק של אמת דיברתי. בנוסף, נטען כי חל סעיף 15.2 לחוק שלמעשה חייב את הנתבעת חוקית ומוסרית או חברתית להתריע בפני התובעת על הפערים העובדתיים הנטענים לעיל. לאור האמור יש לדחות את התביעה.

5.הנתבע 2, טען כי יש לדחות את התביעה כלפיו והוא למעשה מצטרף לכל הטענות שנטענו על ידי הנתבעת 1. לטענתו עניינה של התביעה הוא מכתב נספח ז' לכתב התביעה המתוקן עליו חתום מזכיר המועצה המקומית ובאשר לוועדת הפיטורין שהיא וועדה סטטוטורית שבא היה חבר הנתבע 2 בתוקף תפקידו כיועץ משפטי של המועצה יש חסינות על פי דין בשל העובדה ששליחת המכתב נעשתה תוך כדי מילוי תפקידם השלטוני כחברי וועדת פיטורין האחראים לזימון לפיטורין, לשימוע בתום לב וללא כל כוונה לגרום נזק ולפגוע בתובעת. לטענתו הוא חוסה תחת סעיף 7א' לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) המכילה חסינות כלפי נתבע שפעל במסגרת תפקידו. לטענתו, לא הוכח כי הוא פעל מתוך כוונה לגרום נזק או לגרום נזק בשוויון נפש גם לאפשרות גרימתו במעשה כאמור. לפיכך, דין התביעה כנגדו להידחות.

6. עוד טען כי הוא פעל בתום לב כחבר סביר בוועדת פיטורין ולא חרג כהוא זה ממסגרת זו. יתרה מזאת, נטען כי חלה החזקה הקבועה בסעיף 16 ב' (3) לחוק הן לגבי העובדה כי הוכח למעשה כי הדברים שנאמרו במכתב הם אמת והן לגבי העובדה כי הערכים המוגנים על ידי סעיף 15 לחוק עולים מספר מונים על ההגנה של התובעת ושמו הטוב. בסיכום טען הנתבע 2 כי לא הוכח שיש פרסום לשון הרע במכתב וכן כי הפרסום עוגן בחסינות מוחלטת לפי סעיף 13 וכן חוסה תחת הגנת תום הלב שבסעיף 14 לכן יש לדחות את התביעה.

7. הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין עפ"י סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 וזאת לאחר הגשת הסיכומים והמסמכים מטעם כל אחד מהם.

8.לאחר שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו ובסיכומיהם, וכן לקחתי בחשבון את הזמן שבוזבז והתארכות הדיון בשל מחדלי הנתבעים, כעולה מפרוטוקולי הדיון, וכן השימוש בביטויי "הוצאת כסף במרמה" בו השתמשו הנתבעים במכתב שנמסר לתובעת ואשר לא היה כל צורך לרשמו כך ובוודאי לא לפרסמו בבדרך בה הופץ והובא לידיעת הציבור , בשים לב לדרך ולאופן בו נמסר המכתב, כאמור בתצהירי התובעת ובעלה ובשים לב לטענות ההגנה לרבות מתן משקל רב לטענות הנתבעים כי פעלו במסגרת וועדת שימוע ולא הייתה להם כוונה לפגוע בתובעת או כי הדברים שנכתבו אינם בגדר לשון הרע או כי הם מוגנים בתוקף תפקידם מתביעה זו, או כי מדובר בטענות הגנה מסוג אמת דיברתי ופרסום בתום לב, הנני פוסק לתובעת את הסך של 15,000 ₪ שלדעתי יהלום את כלל הנסיבות והטענות. הסכום ישולם ע"י הנתבעת 1 כל זאת הואיל והנתבע 2 , במעשה או במחדל, פעל בשירותה.

9. אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת את הסך של 15,000 ₪ בצירוף הוצאות המשפט (אגרת משפט) ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ כולל מע"מ.