ש. נ' הישראלי לביטוחי רכב

לפניי תביעה לתשלום פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1.התובע, יליד 16.8.89 (כיום בן 27). בתאריך 10.1.11, כשהוא חייל בן 21.5, בחופשת רגילה' משירותו הסדיר בצה"ל ורוכב על אופנוע - ארעה לו תאונת דרכים ונגרמו לו נזקי גוף (להלן: "התאונה"). הנתבע הוא מי שביטח במועד הרלוונטי את השימוש באופנוע בביטוח חובה בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תשל"ה – 1970.

בין הצדדים קיימת מחלוקת הן לעניין החבות הן לעניין הנזק.

החבות 

2.הנתבע טוען כי קיים ספק רב באשר להתרחשות "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים. התובע אינו זוכר את אופן התרחשות התאונה, ועדותו היא עדות יחידה של בעל דין כמשמעותה בפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א – 1971 (להלן: "פקודת הראיות") ויש להתייחס אליה בזהירות יתרה. לטענת הנתבע, קיים גורם זר שהביא לפגיעותיו של התובע.

3. אין בידי לקבל טענה זו; ממכלול הראיות שהוצגו לפניי לתובע אכן ארעה תאונת דרכים.

א. כך למשל, ב"דוח חולה/נפגע באמבולנס" של מגן דוד אדום נכתב "הגענו לפצוע... הסובל מחבלה בגפיים... הפצוע טופל בחבישה/קיבוע, מקבע ראש וצווארון לוח גב. לדברי אנשים במקום, הנל עף מהאופנוע ונכנס בעמוד. האופנוע נמצא 25 מטר מהנל" (ראו דו"ח מד"א מיום 10.1.11, נספח ה לתיק מוצגי התובע). הנתבע טוען כי יש לזקוף לחובתו של התובע את אי-זימונו לדיון של הפרמדיק שפינה אותו, ובהתאמה להחיל על התובע את הכלל כי משנמנע בעל דין מהבאת ראיה, חזקה עליו שהיתה פועלת נגדו. אין בטענה זו ממש בהתחשב בכך כי עסקינן בתאונה משנת 2011 בעוד הדיון לפניי התקיים כחמש שנים וחצי לאחר מכן. הסבירות כי אותו פרמדיק יזכור את פרטי האירוע היא נמוכה, אם בכלל, כך שזימונו של הפרמדיק לא היה בו כדי להועיל.

ב. ממקום התאונה, התובע פונה לבית החולים ובסיכום אשפוז של המרכז הרפואי 'וולפסון' צוין כי הוא היה מעורב בתאונת דרכים (ראו נספחים א, ו לתיק מוצגי התובע).

ג. מאחר שהתאונה ארעה במהלך עבודתו של התובע כשליח במסעדה, אזי לאחר התאונה, הוא פנה למוסד לביטוח לאומי (ענף נפגעי עבודה). בטופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" כתב התובע "היה יום גשום נורא, לצערי אני לא זוכר בכלל מה קרה עד שמצאתי את עצמי שוכב על הכביש בגשם ואנשים צעקו לעברי ושאלו את שמי" (נספח לתעודת עובד ציבור שהוגשה מטעם המוסד לביטוח לאומי מיום 7.11.11- נ/1) [הדגשה אינה במקור]. הנתבע נתלה באמור לעיל כדי להתנער מחבותו, אולם התובע פירט בעדותו את נסיבות התאונה: "הייתי חייל בצבא. היתה לי רגילה של 10 ימים. החלטתי ללכת לעבוד במשלוחים. זה היה ביום השני של העבודה. עשיתי כמה משלוחים ואח"כ אני זוכר את הזנב של האופנוע זז הצידה, ראיתי אותו בזוית עין מחליק לצד אחד ואני לצד שני ואח"כ נהיה לי בלק אוט" (עמ' 14 שו' 15-17 לפרוטוקול הדיון מיום 30.6.16. כל ההפניות מכאן ואילך הן לפרוטוקול זה). התובע זכר במעורפל שקיבל מכה, ולאחר מכן איבד את הכרתו לסירוגין כשבין לבין הוא רואה את האופנוע זרוק במרחק של כ – 30 מ' ממנו (עמ' 15 שו' 1-17).