ליסר ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל

בפניי בקשה להוספת ראייה מחד ומתן פס"ד מאידך.

מבוא:

1.התובעים הינם חוכרים רשומים של מגרש בעיר חדרה ששטחו 1,678מ"ר. על המגרש נבנה בית התובעים בשטח של כ- 190 מ"ר, והיתרה שימשה כחצר. התובעים שילמו דמי היוון והחכירה במגרש הוונה. ביום 13.9.12 אושרה תכנית לצרכי רישום לפיה המגרש יפוצל לשני מגרשים כאשר על כל מגרש ניתן יהיה לבנות יחידת מגורים. מגרש אחד הוא המגרש שעליו בנוי הבית של התובעים והמגרש השני שנוצר היה בשטח של 853 מ"ר.

2.בהתאם לבקשת התובעים לפיצול המגרש הוזמנה על ידי הנתבעת שומה לקביעת ערכו של המגרש החדש שנוצר והתובעים שילמו בהתאם לקביעת השמאי והחלטת מועצת מקרקעי ישראל סכום של 611,411 ₪. התובעים עתרו במסגרת התובענה שבפניי להורות על השבת סכומים ששולמו לטענתם ביתר.

3.התובעים טענו כי סכום דמי הפיצול שנגבו על ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות"), בעבור החצר, הינם דרישת תשלום בכפל, הואיל והתובעים כבר שילמו דמי היוון בגין אותה חצר. המחלוקת נגעה להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1245 אשר קובעת תשלום דמי פיצול מבלי להתחשב בהבדל בין חוכר ששילם דמי היוון על המקרקעין שחכר לבין חוכר שלא שילם דמי היוון.

4.בפסק דיני מיום 6.12.16 קבעתי אכן ההחלטה מפלה בין סוגי חוכרים שונים, מבלי שתהא לכך כל הצדקה עניינית או רעיונית (ראה עמודים 12-13 לפסק דיני). עם זאת דחיתי את התביעה משום שסברתי כי הנושא אינו מצוי בסמכותו של ביהמ"ש השלום הואיל ועסקינן בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל שכמוה כחיקוק.

5.התובעים לא אמרו נואש ועתרו בערעור על פסק דיני זה, וכבוד ביהמ"ש המחוזי, אימץ את החלק בפסק דיני הקובע כי אכן המדובר בהחלטה מפלה, עם זאת סבר מאחר ומדובר בתביעה כספית והסעד מצוי בסמכות ביהמ"ש השלום הרי לביהמ"ש הסמכות להידרש להשבת הסכומים שנגבו ביתר, והורה על החזרת התיק לטיפולי לצורך קביעת סכום ההחזר.

6.לאור פס"ד ביהמ"ש המחוזי הגישו התובעים בקשה למתן פס"ד ולטענתם אין חולק כי על פי השומה שהוציאה הנתבעת הסכום שיש להורות על השבתו הינו 202,770 ₪.

7. קבעתי דיון בבקשה למתן פס"ד ובהתנגדות הנתבעת, שאז הובהר כי הנתבעת מבקשת לשקול מחדש את עמדתה נוכח פס"ד של ביהמ"ש המחוזי. לפיכך ניתנה לנתבעת שהות לבחון את הנושא ולהגיש בקשה בהתאמה (ראה דיון בפרוטוקול מיום 28.2.18 עמוד 8 שורות 27-30).