ת"א 21744-02-12 דלויה נ' חן ואח'

עניינה של החלטה זו הינה בבקשת התובע לתיקון כתב תביעתו.

ביום 12/4/10 נחתם בין התובע ורעייתו לבין הנתבעים הסכם מכר לרכישת דירת מגורים מאת הנתבעים בעיר אלעד.

במסגרת כתב התביעה (שהוכתר כתביעה בסדר דין מקוצר) שהוגש ביום 13/2/12 עתר התובע לפיצוי המוסכם שנקבע בסעיף 8.03 להסכם בגין טענות להפרות יסודיות של ההסכם; טענה כי לא גוּלה פגם מהותי במערכת הגז של הדירה; טענה לאיחור במסירת החזקה בדירה (איחור נטען של 8 ימים); אי תשלום היטל השבחה שחל על הדירה לפי הת.ב.ע שאושרה בסך 11,459 ₪ (סעד כספי שנכלל בפני עצמו במסגרת התביעה).

בסעיף 9.05 להסכם הסכימו הצדדים כי כל מחלוקת שתתגלע ביניהם באשר להסכם, תובא להכרעה בפני בית דין רבני בראשותו של רב מהעיר אלעד. בכתב התביעה נטען כי התובע פנה תחילה לבית הדין הרבני על מנת שזה יכריע בטענה, אולם נטען כי הנתבעים זלזלו בסמכותו של בית הדין ולא התייצבו על אף שהוזמנו מספר פעמים. בנסיבות אלה, נטען כי ניתן לתובע ולרעייתו "אור ירוק" מאת בית הדין הרבני על מנת להגן על זכויותיהם "בכל צורה חוקית".

בישיבה מיום 25/5/12 שנערכה בפני כב' הרשם ד' סעדון, ניתנה לנתבעים (בהסכמה) רשות להתגונן.

לאחר ניתוב התיק לטיפולי, הוריתי בהחלטתי בישיבת הקד"מ שנערכה בפניי ביום 9/7/13 על הגשת תצהירי העדות הראשית של הצדדים.